הכרתי אותך ילדה.אסופת שיער.עם חיוך שהכניע אותי מהרגע הראשון.

ומאותו הרגע, כל קולות הפחד נאלמו.

שחיתי עד אלייך.גם במים גועשים.

ואהבנו

נגענו

ובכינו יחד.

ויום הפך לילה ולילה ליום. וכל דמעה צורבת לחי, מלוחה כמעט, הפכה בן רגע- מתוקה.

והגאות, הגאות שטפה הכל.באה,לא הססה, שטפה והלכה.

וכמו הגאות, גם אני באתי לעת ערב מחדש.שוב, שחיתי עד אלייך.

וידעתי.ידעתי שחלומות גנוזים על ילדות אחרת כבר ממש לא רלוונטיים.

ידעתי רק אותך.ידעתי אותך בחלומות.צועד איתך בשביל צלילי הקסם.

צועד למקומות בו שורשים גדלים לאט. צועד למקומות בו צליל מנגינת העלים-צליל קסם מיוחד הוא.כמוך.

וקראתי לך: בואי קלה.נטולת חששות.בואי קלה, ותני לגאות להגיח ולשטוף ולקחת את המזוודות והארגזים עם המטען החורג שלך-שלי-שלנו.בואי קלה, ולא נצטרך עוד לעבור את מסכת השאלות:"ארזת לבד? מה יש במזוודה?יש כאן משהו למישהו אחר?"

בואי קלה.אסופת שיער.עם אותו חיוך וצחוק מתגלגל שהכניע אותי.מהיום שהכרתי אותך.ילדה.

__________________________________________________________

מוקדש לך שהזמנתי אותך להתארח במשכני ליבי.

ME