יושב לי במשרדי הקט ומנסה לחשוב."איך? איך לכל הרוחות אני גורם למפלס הניירת שעל השולחן לרדת...? יושב ומביט בה ביאוש גובר והולך.מביט בשעון, השעה שמונה בבוקר, יום חדש. 

מביט שמאלה אל לוח השעם.  רשימת המטלות להיום לא מלבבת.  משפחת.... זקוקה לאישור בדבר גניבת רכבם, חברת הביטוח לוחצת.  משה מהצרכניה השכונתית  רוצה להתלונן על מוטי מהפיצה שמציב שולחנות על המדרכה.  יש לערוך ביקור  בחנות הצעצועים, השמועה אומרת שנמכרים בה נפצים וצעצועים מסוכנים. 

טלפון... "שלום, מדברת  יהודית. מנהלת בית הספר..... "תגיד? אתה זוכר את ההרצאה היום?  איזו הרצאה אני חושב בליבי? אהה, כן. ההרצאה לכיתות ד' ה' בנושא משחקים בנפצים ושאר הצעצועים המסוכנים.  " ברור שזוכר. כמו שסיכמנו. בשעה תשע ורבע. יש לי שעה ורבע להתכונן, ומהיכן לכל השדים אני משיג עכשיו חומר להרצאה הזו? הרי הצוציקים הללו אוכלים אותי בלי מלח. " אני חייב לבוא מוכן ומתוקתק. חייב ללמוד קצת שמות "מקצועיים"  הרי לא אעשה מעצמי צחוק בפני ילדים בגובה מדרכה. טוב, נפתח אינטרנט ונתחיל לחפור. גוגל.... צעצועים מסוכנים.... למה יש כל כך הרבה צעצועי תינוקות? ולמה הם נחשבים מסוכנים? שיט. אין כלום. מה עושים? המחשבות פרחו. הרעיונות גם.... 

תוק. תוק. תוק..... רגע, אני שומע נכון? מישהו מקיש בדלת המשרד? "אוי, רק לא עכשיו. רק לא איזה נודניק שחייב לספר לי על הצרות האישיות שלו ולשאול אם "יש במקרה קפה.." , התפקיד מחייב....... "כן" אני קורא. הדלת נפתחת... בצעד חרישי ומהסס הוא נכנס... איש עבדקן... ובידו בונבוניירה בצורת לב בצבע אדום.  "מה עכשיו? אני חושב בליבי? הרי פורים רק בעוד מספר ימים. ומה הקטע של משלוח המנות הזה? 

רגע. האיש הזה מוכר לי... אבל מהיכן?. "שלום" הוא אומר.. "שלום שלום" אני עונה. "זוכר אותי?" הוא שואל.  "כן, ולא" אני עונה.   כן, כי אתה מוכר לי.  לא, כי איני זוכר מהיכן.... "באתי להודות לך על מעשה אצילי ונפלא....  "אני?"  " כן, אתה.... האיש מגיש לי את הבונבוניירה שאליה מוצמד דף נייר צבעוני מקופל.  

אני פותח את הדף ומתחיל לקרוא   "בס"ד – 17.03.08 ......  ובאחת הנייר הזה מעיף אותי שנה אחורה....

 17.03.07  שש וחצי בבוקר, התעוררתי עם חיוך בלתי מוסבר. רעייתי שהעירה אותי מביטה בי ושואלת...  יש סיבה לחיוכים על הבוקר? לא אני עונה, לא, סתם יום נחמד  וחייכני. מגיע למשרד ומתחיל את יום העבודה. פותח יומן ומסמן את שעת ההתחלה. פותח מכשיר קשר ולוחץ על כפתור הקומקום החשמלי.

מכשיר הקשר התעורר ומיד אני שומע "גינוסר 515 כאן גינוסר.... "רות עבור.... כאן גינוסר קבל אירוע  ברח' יודפת 18.... "רות עבור.... אוסף את מפתחות הניידת וטס החוצה......   "גינוסר כאן 515 במה מדובר?   "כאן גינוסר. קבלנו הודעה ממד"א עמקים על אישה הכורעת ללדת בבית בכתובת הנ"ל.....  "אישה מה?...    "תגיע לכתובת ותן סיוע למד"א.... "רות, בדרכי ....... 

ווווווו,  ווווווווו,  ווווווווו מיללת הסירנה,  בראש מתרוצצות המחשבות...  "מה אני עושה באירוע כזה? מה  לימדו אותנו בקורס שוטרים?  מגיע למעבר החציה ובדיוק אז מבקר במקום מרפי. כן, זה מהחוקים של מרפי, בדיוק אז האיש החביב ממשמרות הבטיחות מניף את התמרור המורה, עצור.  "תגיד, לא שמעת על נסיעה מבצעית דחופה?  האיש מחייך אלי בחביבות ורק לאחר שאחרון ילדי בית הספר עובר הוא פותח לי את הכביש..

 "איפה הרחוב הזה...  "יודפת, יודפת, אני יודע היכן זה. כאן שמאלה.  רגע. לא טוב....  

 "גינוסר 515 כאן גינוסר... "רות עבור.... האם הגעת לכתובת?   "שלילי , עוד קטנה  או שניים... רחוב יודפת. , היכן 18?   למה המספרים תמיד מבולבלים? צריך לעשות סדר עם מספרי הבתים..  יודפת 18,  זה הבית. ולמה אין אמבולנס?  

 "גינוסר כאן 515. קבל במקום. מיד דיווח....  קופץ מהניידת ושועט במדרגות הבית. בפתח עומד האיש, כן, העבדקן.  סופק כפיים לשמיים ובהיסטריה מופגנת צורח.  "היא יולדת....היא יולדת...  "מי יולדת?  היכן....  "פה, על רצפת הסלון.  אני נכנס. 

המחזה מדהים, מבהיל ומלחיץ גם יחד.. .  רגע,.. קור רוח,... אל תילחץ, ... קח נשימה עמוקה.  רק לא להילחץ. אני דוחף את האיש קלות,  ומנסה לזכור מה שמעתי מבעד לערפילי השינה בשיעור עזרה ראשונה בקורס שוטרים, מנסה לזכור מה עשו המיילדות בלידות ילדייי.  הכל פרח מהראש כמובן. 

 "גינוסר כאן 515, קבל ... מדובר באישה שיולדת בביתה, תזרז לי בבקשה את מד"א.... כמו-כן, בקש ממד"א שיתקשרו אלי דחוף לסלולארי.   "בחור, רוץ ותביא כמה מגבות נקיות..., אני אומר לו. האיש פשוט בהלם מוחלט, העיניים מזוגגות, הפנים קפואות. האיש בהלם.  היא שוכבת על גבה, פרועת שיער, דמעות בעינים המיוסרות.  צורחת מכאב. ואני מבחין בראש המבצבץ  לו.  באחת מושך את מפת השולחן הסלוני. ויש לנו פיסת בד.

פורררררררר,  פוררררררררר, פוררררררר הסלולארי רוטט לי בחגורה.  פותח את הפומית ומצמיד את המכשיר בין הכתף לאוזן, "כן, מי זה?  "אני אוהד ממד"א, מה קורה שם?  "מה קורה תאמין לי שאני לא ממש יודע. היכן האמבולנס?  "הוא בדרך , יגיע תוך דקות.... תן לי תיאור מה אתה רואה... "תשמע, אישה כבת 26 או קצת יותר. שוכבת על גבה על הרצפה, אני רואה את הראש מבצבץ לו, מה עושים עכשיו?....  "תקשיב, קודם כל תרגע, קח נשימה. תרגע.   "הלאה, אני רגוע ...  "עכשיו, תן לראש לצאת לבד, אל תנסה למשוך, אל תנסה לדחוף, תן לטבע לעשות את שלו. , ברגע שהראש ייצא, כל הגוף יחליק אחריו, שים לב שהתינוק לא ייפול. פשוט תפוס אותו, עטוף בבד נקי והנח על ביטנה של האם, האמבולנס מיד אצלך... 

בחור לעניין האוהד הזה, מזל רק שהוא לא כאן כדי לראות איך אני רועד.  מזל שלא רואים כמה אני לחוץ.  אני מביט בראש המבצבץ, נראה כאילו יש התקדמות. האישה לא מפסיקה לצרוח. הדלת נפתחת ושכנה מגיעה, הודפת אותי וכורעת ברך.  "בואי ואעזור לך....  ואז. בום.

מאחורי אני שומע רעש  חזק. האיש פשוט התעלף וקרס במקום.  השכנה. פונה אליו ומנסה להעירו. ואני  מבחין כי הראש כולו בחוץ, וכמו שאוהד אמר.  באותו רגע, כל הגוף החליק החוצה. ולמזלי הספקתי לתפוס אותו, ככה, בידיים חשופות. המפה נשארה מונחת על הרצפה. מרוב לחץ אפילו לא הרמתי אותה. קבלתי לידיי את הגוף החלקלק המדהים הזה. פנים מקומטות מקסימות ומדהימות של תינוקת מפרפרת שמיד פצחה בצרחות רמות .עטפתיה במפת השולחן והנחתיה על ביטנה של האם המיוזעת. וממש באותו רגע הגיעו החברה של מד"א. נהג וחובשת מתנדבת. 

שחררתי נשיפה ארוכה ארוכה. וואו, זה היה מדהים. חיים חדשים באו לעולם, ואני סייעתי במעט. האיש התעורר ופקח עיניים. "מזל טוב, אבא. ...  יש לך בת מדהימה..... החברים ממד"א סיימו את מה שהיו צריכים לעשות וביחד הורדנו את האם והתינוקת לאמבולנס. ורק אז התפניתי להתארגן .

השכנה החביבה הזמינה אותי לביתה. "גש למקלחת, תתנקה קצת  ו...איך אתה שותה את הקפה?  "גבירתי, מה קפה?  צריך משהו חזק יותר. ..  ככה? היא שאלה?  כן. עניתי. רוץ למקלחת ... 

חזרתי, על שולחן פינת האוכל המתינה לי כוס גדולה של וויסקי משובח עם קוביות קרח.   צריך להרים כוסית, לא?  

"גינוסר כאן 515, קבל האירוע הסתיים במזל טוב, וכרגע אני במטלה... אל תקרא לי בשעה הקרובה... "רות עבור....

"גינוסר 515 כאן גינוסר... "רות עבור... "קבל שכרגע התקשרו ממד"א  וביקשו כי תיגש לתחנת מד"א לקבל סיכת חסידה... "סיכת מה?  "וואללה, לא יודע, אמרו סיכת חסידה.... 

הגעתי לתחנת מד"א,  "שלום, אני מהאירוע של הלידה ביודפת 18... " אחלה, אצלנו נהוג להעניק סיכה בצורת חסידה לחובשים שמקבלים לידה בבית או באמבולנס, עמדת בכבוד במשימה ומגיעה לך הסיכה.  "תודה תודה..    

"באתי להודות לך... אמר האיש, היום אודיה, ביתנו שאותה עזרת ליילד חוגגת שנה. החלטנו כי מגיעה לך תודה מיוחדת.  

חיוך נמרח על פני... " הרמתי טלפון לרעייתי, וסיפרתי לה למה חייכתי בבוקר  כשהתעוררתי...