נְבִיטָה
nevita - מוצרי טיפוח טבעיים בהתאמה אישית
פוסטים פופולאריים
-
Laudamus te שרות דואט בקונצרט בכנסייה בירושלים
10/4/09 | 544 צפיות
-
עוד משהו מהכנסייה: אנחנו שרות את Beatus Vir של Vivaldi - קטעי מקהלה, סולו ודואט סולו
13/4/09 | 594 צפיות
-
פרשת לכי לך - סיפור (שעל אורכו לא מתחייבים) פרק א'
17/3/08 | 1039 צפיות
-
חשיפה
7/3/09 | 921 צפיות
-
פרשת לכי לך, סיפור בהמשכים, פרק ו'
6/4/08 | 1069 צפיות
-
One of Us הוידאו
2/10/09 | 888 צפיות
פוסטים אחרונים
- One of Us הוידאו 2/10/09
- מהותי 17/8/09
- One of Us 12/7/09
- תשומת לב מרפאת 12/5/09
- עוד משהו מהכנסייה: אנחנו שרות את Beatus Vir של Vivaldi - קטעי מקהלה, סולו ודואט סולו 13/4/09
- Laudamus te שרות דואט בקונצרט בכנסייה בירושלים 10/4/09
פרשת לכי לך, המשך הסיפור שאורכו אינו ברור, פרק ד', תחת השפעה
פרשת לכי לך, פרק ד'
קהל היעד: צרכנֵי פרקים א', ב' ו-ג'. והפעם גם התראה: נכתב תחת השפעת תסמונת PPFי(Post Purim Fever, וירוס המשכיב פולנים [מכל העדות] שנהנו מעל הקצובה היומית המותרת) ושלושים ושמונה מעלות חום (טוב עיגלתי קצת כלפי מטה).
השידוך של קרני עם ביאטה היה מהפך דרמטי. קרני הייתה "קרבית", כמו שהעידה על עצמה. היא שתתה בצמא כל שביב מידע ובדל אסטרטגיה. גם בשורות המקהלה הקאמרית הראשים התחילו להסתובב כשפתחה את פיה. "אני זמרת לעת מֶצו," החלה קרני לענות כשנשאלה על משלח ידה. "אשתו של זובין מתה כשהיא שמעה את הביצועים של הדיווה החדשה", הרצתי כותרות עיתונים עתידיות באוזניה, ביום שבו נתנו לה במקהלה את תפקיד הסולו הראשון.
בשבועיים שלפני קונצרט הזמן תמיד, אבל תמיד, אוזל בצורה שגורמת לך לחשוב, אילו רק היה נקבע לעוד חודש קדימה. בחלוקת המשאבים קרני נטלה תשעה קבין של זחיחוּת ואילו אני הייתי רואה את ויוולדי מתהפך בקיברו. הרי הפעם לא מדובר בשירת מזמורי חג הפסחא בחדר האוכל של מלון שלושה כוכבים בתמורה לשהייה של לילה לא כולל ארוחות וספא – כן, גם את זה עשינו – או בהעברת עוד שעת תה בבית אבות ("רוצה תמורת לילה, לא כולל זונדה והחלפת חיתול?" כך קרני) אלא בקונצרט בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה, במסגרת "פסטיבל קירצוצֵי/חירטוטֵי/חיריונֵי רנסנס" כפי שגיווננו מעת לעת בריש מתגלגלת, ברגעינו היותר מאותגרים מורלית. לא נותר לי אלא להסתמך על הדבר הזה המתרחש מאליו כשהקולות משתלבים כמו שני חלילים באותו עוגב, כשהסופרן שלי שט על המסילה של המצו שלה, או כמו שביאטה הייתה אומרת בשיעורים המשותפים, "תתני לה מזרון להישען עליו." וקרני נתנה. כנסיית אוגוסטה ויקטוריה היא מהמקומות האלה שמהדהדים באזורים נידחים בנשמה, משנים את צורת ההליכה שלך וגורמים לך לחשוב, גם אני רוצה להיות נזירה דיאקוניסטית. כשהייתי בת שבע-עשרה, באחת מבריחותיי מהבית לנתי יומיים במנזר בית ג'ימאל, והאחיות מיד פרשו עליי חסות, גם הזמינו אותי להשתתף במיסה שלהן, מתוך הנחת עבודה שאני פרוטסטנטית. העברתי שם שלושה ימים מבלי להעמיד אותן על טעותן. "טוב, את יש לך את הפרצוף הזה," קרני אמרה, "שגורם גם לכל מיני גברים לחשוב שהם מצאו אם ואחות ואֶת הפתרון לכל הבעיות שלהם. ואז הם באמת בבעיה, וגם את." "גם לך?" שאלתי, "זאת אומרת גם את חשבת עליי ככה והתאכזבת?" "במידה מסוימת, כן." ואני בכלל שאלתי חצי בצחוק ולא הקדשתי לזה יותר מחשבה. ממש לפני העלייה לבמה, נגשה אלי קרני חיוורת ואמרה "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". הממזרה הזאת ידעה מתי להיות רצינית, בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע כדי להיכנס למוד הכנוע אך זקוף היאה למוסיקה כנסייתית. מאותו רגע מישהו אחז בידי, פסע ברגליי ושר מגרוני. כבר ב – Laudamus Te הרגשנו איך מתרחש המעבר בין העמידה מול הגרדום של מסת אנשים שבאו רק כדי לשמוע אותך, לנהרה מתמסרת של חיבוק עם הקהל, שבסוף הקונצרט עמד על רגליו ומחא כפיים דקות ארוכות.כשהגיע תורה של קרני לשיר סולו ישבתי בכסא על הבמה אך הרגשתי שעדין אנחנו מפכּות ביחד, הקול שלי מופק בתדר בלתי נשמע על ידי אוזן אדם. שרנו הדרן אחד והדרן שני, ואחר כך לא נותר לנו אלא לחזור על הראשון. חיבקנו בין שתינו את ליטי הפסנתרנית וקדנו שוב ושוב. מאחורי הקלעים חיכו כמה הפתעות, אנשים שלא ראיתי שנים ואיכשהו גונב לאוזניהם, שתי חברות ילדוּת, אקס לא מיתולוגי אחד וגם שלושה מחברי מאום אל פאחם, שהפתיעו עם מגש עמוס מתוקים מסוג בקלווה וכל מיני זַנים אחרים משובצי פיסטוקים או מלופפי תחרת בצק, שאת שמותיהם בפלסטין אני תמיד שוכחת ונסלחת, תחת השפעת מנת יתר כזאת של סוכר. והיה שם ההוא מקול-ישראל שקרני הזמינה, שהתקשר למחרת להציע לנו לשיר בקונצרט שחרית של שבת בתיאטרון רמת-גן. כשנפרדנו מצינת הקברים של הכנסייה וטסנו על גל האדרנלין במורד כביש ירושלים-תל-אביב - בהחלט מומלץ להחליף סמים קלים ובינוניים בתוצרים האלה שאחרי שירה מול קהל, ההתמכרות מובטחת – השתרר במונית סוג נדיר במחוזותנו של זחיחות דעת, שהיה יותר מוקצן אצלי, כנראה בגלל אפקט ההקלה מכל החששות, וחוץ מזה מה יש לדבר, אני נוחה להשפעה... בתל-אביב נפרדנו מליטי והתיישבנו עם עוד כמה חברים לאכול ולהרים כוסית בחצר המקום ששימש באותם ימים נמל הבית שלנו, כל אחת וצלחתה היא. עם קרני מעולם לא הלך העניין הזה של לחלוק מנות, גם אחרי יותר מאחת עשרה שנים של חברות צפופה מעולם לא הסכימה, מדי פעם הייתי בודקת או סתם מציעה מתוך הרגל, אבל קיבלתי את זה באותה רוח שאת מבינה שאין טעם לנסות פתאום להתיישב לארצ'י באנקר בכורסה הקבועה שלו. עד כאן הכל טוב ויפה, לא? אז זהו שלא, כמו שקרני אהבה לצטט את בתה ואף הנחילה לתלמידי העברית שלה באולפן. מסוג הדברים שעולים עליהם רק בדיעבד עם המחשבה הטורדנית, איפה הייתי, איך לא ראיתי. זמן קצר אחרי הקונצרט קיבלתי הצעה להשתתף במבחן קבלה לכיתת אומן אופראית בהאג, עם שני מאסטרים מהגדולים בעולם, שבסיומה ישתתפו הזמרים בקונצרט חגיגי. מספר המקומות היה מצומצם, ואני הייתי בעיצומה של אלרגיית אביב שהותירה אותי סתומה כמו חצוצרה מעומעמת, רק שלרוע המזל לא התבקש ממני לחצצר שום סולו ג'אז. כשסיפרתי על כך לקרני החליטה מיד לגשת גם היא לאודישן, "ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו". כך ארע שקרני התקבלה ואילו אני נותרתי הראשונה ברשימת הממתינים לביטולים. ביאטה הביעה התנגדות נחרצת לכל העניין. מורֶה, לשיטתה, כמו אלוהים, יש רק אחד, ואין מצב שכל מיני מאסטרים בינלאומיים יבלבלו לה את התלמידות ויתערבו לה במה שהפיקה מהן בכל כך הרבה מקל וגזר. סתומה מפה וחסומה משם, כשהתברר שאחד מהזמרים ביטל את השתתפותו ופינה לי מקום בסדנה, כבר יצאה לי הרוח מהזימים והחלטתי לוותר. אבל בהחלטה של רגע הצטרפתי אל קרני ללוות אותה בחוויה ובעיקר לשמוע אותה בקונצרט הסיום. הייתה לי השריטה הזאת של אמהות דביקות שאינן משחררות, לא להפסיד שום ציוץ שלה עלי במות.
"בּוּקְסְטֶהוּדֶה," מלמלתי כשישבנו סוף סוף במקומותנו במטוס, היא ליד החלון, בוהה מעבר לעננים. * המשך יבוא *
|
תגובות אחרונות
-
טמבורין
בתגובה על One of Us הוידאו
-
טמבורין
בתגובה על מהותי
-
ירונדה
בתגובה על
-
bfou
בתגובה על Laudamus te שרות דואט בקונצרט בכנסייה בירושלים
-
גאיה :)
בתגובה על One of Us
-
Tashka
בתגובה על תשומת לב מרפאת
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך רני, שמחה שוב לפגוש אותך כאן :-)
שחין שיק יושב עלי יופי
במיוחד עם הטרופים שעפים לי בין האונות, זה בדיוק מתאים כמה מיקרובים שיעצצו אותי
ויהיה שקט בשחונה!
אהה, בהחלט...
תודה שולי :-)
זה נשמע קצת.... מצתרְפת? אבל זה בטח בגלל שיש לי שלושים ושמונה חום, ולכן זה גם לא הכי מומלץ לבריאותך, אלא אם כן חשקה נפשך בקצת שְחין-שיק...
אני מרשה לקחת אישית, זה מחמיא... תודה
(זאת נשיקה מאחורי מסיכה סטרילית)
וואוהו, את זה יש לסדר בהקדם, ז"א מתישהו, בהמשך...
תודה לך על הורוד המנצנץ הזה, אולי בכלל צריך להחליף את הירוקים בורודים, יותר טעים...
תודה יקירה, פַלֶטָה אינסופית שכמותך...
איך אומרים, לוחשים, צועקים?
אהה
עוד, עוד, עוד...
(-:
מדהימה את!
בּוּקְסְטֶהוּדֶה
אההה?
לפעמים רוצה את הלשון המתגלגלת שלך בתוך הפה שלי. כתחליף ל. אבל עם איך שזה נשמע כבר לא בטוחה מה אני אומרת :)
מרגיז שלא עשית גם בעצמך. סליחה שלוקחת את זה אישית.
עכשיו אני במתח להמשך
צבעונית על ... את !
תרשה לי לשמור כאן על סודיות רפואית
תודה לך רקדן, איזו הצטלבות מקרים...
נשיקה ראשונה במנזר זה נפלא, שווה סיפור בפני עצמו.
הרי גאולתה האמיתית של נזירה הוא שיופיע איזה עלם חמודות,
יטפס מעל חומת המנזר ויחטוף אותה
.
Purim Fever, וירוס המשכיב פולנים [מכל העדות] שנהנו מעל הקצובה היומית המותרת)
ומי זה שגרם לך להנות מעבר לקיצבה ?....
טוב,
מה אני חושב על הכתיבה הנהדרת שלך את כבר יודעת
אנחנו הרי חברים וירטואלים ואני נהנה כל כך לקרוא אותך
ורק הצטערתי שיכולתי לתת רק כוכב אחד
והנה
שלא כמו בספור שלך היפה כל כך
התחלנו כמתחרים אולי וסופו ששנינו זכינו בפרס ונבחרנו כפוסט השבוע ובשבוע הבא אנו נצטרך לבחור
איזה כף שנהיה שותפים
אם כי הנטיה הטבעית שלי תהיה לבחור איזה פוסט שלך ואת זה אי אפשר
ולגופו של ספור
כשקראתי על בית ג'מל נזכרתי במנזר הזה שקשור לכל כך הרבה זכרונות בחיי
החל מאבי במלחמת השחרור שפיקד על פלוגה שיצאה מירושלים לחפש את הל"ה ובבית ג'מל נקלעו לקרב נורא וכמעט סיימו בעצמם כמו הל"ה ואחר כך, נשיקה ראשונה....
ושתי הנשים האלה את וחברתך שמתחרות כביכול זו בזו בתוך האור מפזזות בין צללים
מדהים
והעיקר.... רואה שאת מתאוששת כי אם את יכולה לכתוב ספור כזה כשאת חולה
אז את כבר בדרך להיות בריאה
תודה קסיו, שמחה על חיוכים בהמשכים...
...
...
... כן ירבו!
תודה יקירתי, הנה לעת קדחת הייתה לי עדנה...
הי, בחיי לא חשבתי על זה, שיחק אותה בוקסטהודה (המלחין, הדני)...
תודה וקידה
אני תמיד מחייכת כשאני קוראת אותך בסיפור הזה, בהמשכים.
תודה, וכוכב.
בוקסטהודה?
בעברית תיבת תהודה - כזו שמאפשרת לחצוצרת ג'אז מעומעמת להשמע כמו זמרת סופראן
הקהל ירצה הדרן.