פווווווווווררררררררר, פווווווווווררררררררר. מצלצל הטלפון. "שלום, שמוליק נמצא?... "מדבר.... "היי שמוליק... מה קורה?... "הכל דבש, איך אצלך?..... מי זה אני חושב לעצמי. הקול מוכר לי אבל לא מצליח להדביק את הקול לדמות. "מדבר יוגב....
וואי וואי וואי . איזו פאדיחה אני חושב לעצמי. "יוגבוש, מה קורה? ,תקשיב. מה אתה עושה בשלישי הבא? בשעות אחה"צ ערב? "וואללה, לא ממש יודע.. אתה יודע איך זה במשטרה.. הכל פתוח והכל תלוי במצב. .. "למה?... "תראה, רציתי להזמין אותך לטקס סיום קורס קצינים.... "של מי?.... "של אחותי.... מה נראה לך?....שלי כמובן.....
הסיפור מתחיל כארבע שנים לפני שיחת הטלפון הזו, גם תחילתו בשיחת טלפון. אני יושב לי במשרד, כוס קפה וסיגריה. שעת אחה"צ מאוחרת. חורף. גשם ורוחות חזקות. די חשוך. האווירה לא משהו. הטלפון מצלצל. "שלום, הגעתי לשיטור הקהילתי? "כן אדוני, במה אני יכול לעזור? "יש לי בעיה קשה ואני מבקש לפגוש אותך בדחיפות. "אין בעיה. מתי נוח לך? "עכשיו.. ממש ממש עכשיו... "אוקיי, אני ממתין לך, אתה יודע היכן המשרד? "יודע ובדרך.
לא חולפות עשר דקות ואני שומע נקישה על הדלת. "כן.. הדלת נפתחת ונכנס בצעד מהוסס אדם לא צעיר. "שלום.... "שלום שלום, שב בבקשה.... האיש מתיישב. "קפה? תה? אני שואל. "קפה יהיה נחמד.... עם אחד סוכר בבקשה.
"כן, אני לשרותך.... "טוב, קשה לי קצת אבל אני בבעיה קשה במיוחד.... "לכן אני כאן, לסייע. בוא נתחיל ונראה מה יהיה.... "העניין הוא כזה... האיש מהסס, אני חש במצוקה הרבה בה הוא נתון. האיש זז בכיסא, מרים את הכוס, מניח. מרים ומניח. זז בחוסר נוחות.משפיל מבט ומשדר מצוקה קשה. "העניין הוא עם הילד. יוגב, הבן שלי. הוא בן 16, לא לומד, לא עובד. שורץ כל היום במיטה, כל הלילה ליד המחשב. עושה בלאגנים לאמא שלו. כל דבר גורר סכסוכים וצעקות..... "אני כבר לא יודע מה לעשות איתו. אני חסר אונים לחלוטין. "מה לא ניסיתי. מה לא עשיתי. ו...כלום. הילד פשוט בעייתי. "אני חייב עזרה, אתה המפלט האחרון. "חשבתי שאם המשטרה תתערב אז אולי זה יזיז לו משהו...
"הגעת לכתובת הנכונה, לא מבטיח הצלחה, אבל מבטיח לנסות ולהשתדל. "ספר לי קצת על הילד.... אני מבקש, "תשמע, עד לפני כמה חודשים הכל היה בסדר... הוא למד, הכל היה בסדר. הלך לישון בזמן, התעורר בזמן, לא היו תלונות. לא רב עם אישתי. הכל היה בסדר גמור, ופתאום, כאילו התהפך לו הראש. התחילו בעיות שפשוט חבל על הזמן. העיפו אותו מבית הספר. התחיל לגנוב כסף מהבית, התחיל לעשות שטויות, מסתובב בחוץ עם כל מיני חברים מפוקפקים, התחיל לרבוץ ליד המחשב שעות על גבי שעות, לילות שלמים. "אין לי כבר שליטה עליו, למעשה אני אפילו חושש ממנו.
חשתי שהאב מתבייש ולכן לא נפתח, לכן לא מפרט. "טוב, תקשיב... אני אנסה לסייע. ובשני תנאים. א', מחר, בשעה ארבע, אתה והילד מתייצבים כאן במשרד לשיחה. ב' , כל מה שאני מסכם עם הילד יהיה מקובל עליך ללא עוררין.... "מקובל..."סגור..... "תודה על הקפה ועל תשומת הלב.. אמר האיש בעיניים מושפלות והלך לדרכו.
למחרת, בשעה ארבע בדיוק, דפיקה קלה על הדלת. "כן.... . הדלת נפתחת ונכנסים הגבר מאתמול ואיתו נער צנום ושחרחר. משהו מוזר בנער משך את תשומת ליבי אבל לא הצלחתי לשים את האצבע מהו הדבר.
"שלום לכם... מה שלומכם? "בסדר אמר הבחור. מה איתך? "יפה .... חשבתי לעצמי. הוא לא מתבייש. מדבר. "שבו בבקשה..., "בואו נתחיל.... אני מביט בנער ולא מצליח להבין מה מוזר בו. משהו מסיט את תשומת ליבי ואני לא מצליח להבין מהו.
" טוב, אז ככה... אני מבין שאתה יוגב. אבא היה כאן אתמול וביקש שאשוחח איתך. שמעתי שיש קצת בעיות... "תספר לי מה העניין?. הנער משפיל מבט, נועץ מבט בנקודה סתמית בריצפה. שקט. לא מגיב. זז בחוסר נוחות. אביו מביט בו. פניו קצת פחות נוגים מאתמול.
"יוגב.. אני כאן לעזרתך.... רוצה רק בטובתך, חשוב לי שתדע. אני אמנם שוטר, לבוש מדים, אבל קודם כל אני אדם.... "תן לי לעזור לך.... תן לי פתח, תפתח מעט את הדלת. רק ביחד נוכל לנצח.... הילד שותק. שתיקה רועמת. "אוקיי, תשמע, אני אומר לאב. "איכפת לך להשאיר אותנו קצת לבד? תשאיר אותנו כאן, סע הביתה, כשנסיים אתקשר אליך. "אין בעיה אמר האב. חשתי כי רווח לו, חשתי כי יהיה לו הרבה יותר נוח לו לא יהיה נכוח כאן... האיש קם, טפח לבנו על השכם ויצא מהמשרד.
"יוגב, שני כללים בסיסיים נהוגים אצלי. אציע לך את שני הכללים, תרצה תקבל, לא תרצה לא תקבל אותם. הכלל הראשון הוא, כבוד הדדי, תנהג בי בכבוד לפחות כמו שאנהג בך. אל תנסה לערבב אותי ולעבוד עלי. הכלל השני הוא כל מה שנאמר בחדר הזה נשאר בחדר הזה. לא יוצא החוצה בלי אישור מפורש ממך. כלומר, תהיה בטוח שאתה יכול לדבר בחופשיות בלי לחשוש שהדברים יפגעו בך או במישהו אחר. "מקובל... הוא ענה. "גבר... אמרתי . והושטתי את ידי, "לוחצים ידיים?. "לוחצים... והושיט את ידו הצנומה. לחצנו ידיים בחמימות וחשתי כי הדלת נפתחה אצלו.
"עכשיו יש עוד כמה דברים שרצוי שתדע..... "אתה מעשן? שאלתי. "כן... הוא ענה. הנחתי את חפיסת . L.M כחולה על השולחן ואמרתי לו "החפיסה הזו משותפת... קח חופשי. היא של שנינו. ועוד דבר, הצבעתי על פינת הקפה. "הקפה כאן בשירות עצמי... "שים לב לשלט הקטן שמוצמד לה. "הקפה בשירות עצמי – תרגיש בבית ותכין גם לי.... הנער חייך. "יש לי אותו... חשבתי בליבי.
"ספר לי מה העניין... ביקשתי, הנער השפיל שוב מבטים. "תשמע, יש לי רעיון ... אמרתי. ניגשתי לארון המשרדי, הוצאתי דפדפת חדשה. הנחתי מולו על השולחן, ועליה עט. "אולי יהיה לך יותר קל לכתוב את הבעיות. במקום לספר לי שב ותכתוב. ראיתי שהבעת פניו השתנתה. הוא לקח את העט בידו, פתח את הדפדפת דיפדף בה, אבל לא רשם דבר. "יוגב... תרים ת'ראש, תביט בעיניי. היה לו קשה אבל בסופו של דבר זה קרה. הנער הביט בעיניי וראיתי דימעה בזוית העין...
"יוגב... אתה חושש ממני? "כן, קצת.... הוא ענה. "חושש? "כן... "ממה חושש? "לא יודע, פוחד, בכל-זאת. משטרה ..אתה יודע... "טוב, תקשיב לי .... אין לך ממה לחשוש. אני כאן בשבילך. רק למענך...
ואז.......... הוא לקח נשימה עמוקה והתחיל לדבר. "לפני כמה חודשים הכרתי ילדה... מהעיר הסמוכה. הכרתי אותה בצ'ט של תפוז. מאז שהכרתי אותה התחרפנתי לגמרי. נתתי לה את המעיל שההורים קנו לי כי היא ביקשה.
"אהה, עכשיו נפל האסימון חשבתי לעצמי. זה הדבר המוזר.... חורף, והילד ללא מעיל. "שיט, איך לא שמתי לב... "היכן המעיל עכשיו? "אצלה.... "יש בעיה לבקש אותו חזרה?... שאלתי. "תגיד,, אתה דפוק? שאני אבקש מעיל מבחורה? הוא ירה מיד. "הופה... הילד נפתח. "טוב. אמרתי לו, הבנתי את הקטע. יש בעיה שאין לך מעיל, הכבוד לא מרשה לך לבקש בחזרה, החשש מההורים לא מרשה לך לבקש מעיל חדש. נטפל בעניין הזה. "איזה מעיל היה לך? "של פומה, כחול כסוף.... "כמה עולה המעיל? "400 ₪.... "קבלת מעיל חדש... אמרתי. הילד הזדקף.. הרים ראש ונעץ בי מבט מתחנן. "כן, קבלת מעיל חדש. "עליי.....פתרנו את הבעיה? "את הבעיה הזו פתרנו. הוא ענה.. אבל יש עוד בעיה... לא פשוטה בכלל.. "מהי... "העיפו אותי מבית הספר..., למה...שאלתי.. "וואללה, לא יודע ... הוא ענה והשפיל מבט. "יוגב... למה? .... הילד נע בחוסר נוחות. "יוגב, תרשום בדפדפת למה העיפו אותך.... פתח את הדפדפת אבל לא כתב. "יוגב, למה?... דבר איתי.... "אני חלש בלימודים הוא פלט לבסוף. "חלש..? "מאוד חלש, נתנו לי המון צ'אנסים ולא ניצלתי. עד שיום אחד קראה לי המנהלת ופשוט סילקה אותי מבית הספר. "אוקיי. אתה בכלל רוצה ללמוד? או אולי לעבוד? גם זו אפשרות שאסור לשלול. לא כולם מתאימים ללימודים. "ומה ייצא ממני בסוף?... הייתה שתיקה. הילד הזה לא טיפש. הילד הזה במצוקה נוראית וזועק לעזרה. הזעקה שלו באה בצורת בעיות בבית. מנסה למשוך תשומת לב בדרכו.
"אוקיי .... אמרתי לאחר מספר דקות. "לא מבטיח דבר, מחר בבוקר ננסה לבדוק מה ניתן לעשות בעניין הזה... "באיזה עניין?.. הוא שאל. "בעניין הלימודים, יש לי קצת קשרים בכל מיני מקומות. תן לי לבדוק ונראה עושים. אבל..... אני אעשה מאמצים ובתמורה אתה תתאמץ גם... הנער הרים ראש ונעץ בי מבט מתחנן.
"החל מעכשיו אנחנו נפגשים כל יום שלישי בשעה ארבע כאן במשרד, מסכמים שבוע ומתכננים את השבוע הבא.... מקובל?... "מקובל.... "דבר נוסף... אתה לוקח את הדפדפת הזו, כל ערב אתה מסכם בה את היום, כותב בה מה היה טוב, מה היה פחות טוב. מה ניתן לשפר. הכל... זכור כי כל מה שנכתב או נאמר הוא בינך וביני. שום דבר לא יוצא החוצה בלי אישור שלך. "מקובל.... דבר נוסף, עוד היום אתה מנתק את האינטרנט, נגמר הקטע של רביצה מול הצ'ט לילות שלמים. זה הסתיים. "מקובל... עוד דבר. הנער מביט בי מתחנן... החל מהערב, אתה נכנס למיטה בשעה עשר. לא דקה אחרי. "למה?.... "ככה.... מי שהולך לישון מאוחר, לא יכול לקום בבוקר בזמן לבית הספר. ואם תעשה לי פאדיחות בבית הספר. יהיה חבל מאוד ולכן אתה הולך לישון בזמן כדי שתתעורר בזמן ותהיה ערני בבית הספר. "מקובל... הוא ענה בחוסר רצון.... דבר נוסף... "מה עכשיו? .... אתה מנתק מגע מכל החברים בשכונה. מעכשיו יש לך משימות לבצע ואין לך לא זמן ולא עניין עם אותם חברים שלא יובילו אותך לשום מקום טוב. החברים הללו יגררו אותך לתחתית של הבור, בעוד שנתיים בוודאי תרצה לשרת בצה"ל, לא בטוח שתוכל, לא בטוח שהעבר שלך יאפשר זאת.... " תחשוב קצת קדימה, תחשוב כמה צעדים הלאה.... "אני צריך לחשוב על זה... הוא ענה. "תחשוב. עכשיו, קח לך רבע שעה למחשבה. מכאן אתה יוצא עם החלטה.... "אני לא מסתובב עם חבורת הזבל הזו.... "טוב, הוא הגיב בחוסר רצון... מקובל...
"יוגב, אני אבדוק את זה. אתה יודע שיש לי מקורות ואנשים בצ'כונה...... הנער חייך, "יודע . בטח שיודע.... "עוד משהו? "לא הוא ענה... טוב... נזמין את אבא שיבוא לאסוף אותך.... ושתדע. אני אבדוק את עניין הכניסה למיטה בזמן כמו שסיכמנו. הרמתי טלפון לאבא שבא מיד.
"יוגב. תמתין דקה בחוץ, בעצם היכנס לאוטו כדי שלא תתקרר. "תשמע אמרתי לאב. אני חושב שיהיה בסדר. שתי בעיות עיקריות כרגע. אחת מהן תלויה בך... "מה?... מחר על הבוקר אתה נוסע לקניון ורוכש לו מעיל של פומה, כחול כסוף... "למה....יש לו.... "אין לו..... ובבקשה, בלי שאלות עכשיו... ואני התחייבתי בשמך... זוכר מה שסיכמנו? "סגור, יבוצע מחר על הבוקר. "ומה הבעיה השניה ?... הוא שאל.. "משהו עם בית הספר. נטפל בזה מחר על הבוקר. . רק בבקשה. שים לב לשינויים, ובבקשה דווח לי על כל מה שקורה. ו... יהיה לך אורח בימים הקרובים. "אורח?... כן... טוב.... נסעו.
וגם אני. הגעתי הביתה . מהורהר למדי. "האם זה לא גדול עלי?.... רעייתי הבינה מיד שעובר עלי משהו.. "מה קרה?.... "משהו בעבודה.... היא מכירה אותי, יודעת שבמצב הזה הכי טוב להניח לי.
עשרה לעשר, "אני יוצא לכמה דקות לבדוק משהו וחוזר.... נסעתי לביתו של הנער. הקשתי בדלת. "כן... הדלת נפתחה. בפתח עמדה אישה. לא מוכרת לי. "שלום... יוגב בבית? "מה הוא כבר עשה? "לא עשה כלום, ילד נפלא..סוכריה בעטיפת צלופן.. רציתי רק לבדוק איתו משהו... "הוא בחדרו, בטח ליד המחשב.... "אפשר להיכנס? בבקשה... "אבל אני לא נוהגת להכנס לחדרו ... אני אכנס.. היא הצביעה על הדלת. הקשתי, "כן... שמעתי את יוגב עונה. פתחתי את הדלת כשהאם מציצה מאחורי גבי בעינייים פעורות. לא מאמינה למראה עיניה. הבחור............ במיטה. פתח זוג עיניים ענקיות. "וואלה... הייתה לי הרגשה שתבוא לבדוק, אתה לא פראייר אתה.... "תקשיב לי טוב... כשאני עושה הסכמים, ובעיקר כשאני מתחייב למשהו. אני חייב לוודא שהכל כמתוכנן וכמו שהחלטנו "אחלה. "לילה טוב ואל תשכח... הדפדפת. "כתבתי בה... "יום שלישי בארבע, ותביא את הדפדפת... "ואל תשכח, אם יש משהו, תן לי טלפון, לא משנה באיזו שעה....
חזרתי הביתה. למחרת בבקור הרמתי טלפון למנהלת בית הספר והזמנתי את עצמי לפגישה. בפגישה הבנתי כמה חלש הוא בלימודים. הבחור פשוט אנאלפאבית, אדיש... "טוב. אני מבקש, לפנים משורת הדין. למרות הבעיות. הילד מנסה לעלות על מסלול חדש. חבל לפספס אותו, . מעט לחץ שנשא פרי. "בסדר, נקבל אותו לחודש ניסיון... בתנאי שיגלה הישגים.... "אני אשתדל...., ובבקשה, תנו לו קצת תגבור. קצת, יש פוטנציאל. .. יהיה בסדר... יום שלישי הגיע, השעה ארבע, ביומן רשום פ.ע (פגישת עבודה) עם יוגב..... הבחור הגיע, עם הדפדפת. ו...עם מעיל חדש.. מחייך וזורח. פתח את הדפדפת בגאווה. והתחיל לקרוא, לאט אמנם. בלי סדר. סגנון מבולבל. אבל קרא. הבחור פשוט ניהל יומן כמו גבר, הביט לתוך עצמו פנימה וכתב. בזווית העין ראיתי כתב מגושם, ילדותי, ללא סדר. אבל היה כתב. היו מילים ומשפטים. יוגב סיכם את החיובי, פירט את השלילי, הציע הצעות לשיפור, התחייב לשפר לקראת המפגש הבא. וכן הלאה. חלפו השבועות, שמתי לב שהצד השלילי הצטמצם והחיובי התרחב. זה בלט.ממש , מידי כמה ימים קבלתי טלפון מהאב, האיש פשוט מלא תודות. "אין לי מילים לתאר את השינוי... הוא אמר ולא פעם אחת. "אתה קוסם... "אני לא... "הילד פשוט זעק לעזרה, אני רק השכלתי לשמוע... פשוט ביותר...
עברו החודשים, בשלב מסויים החלטנו שהמפגשים יהיו אחת לשבועיים, ואח"כ אחת לחודש. עד שיום אחד החלטתי שהגיע הזמן להתנתק, יש לתת לילד לצעוד לבד. לצבור ביטחון. קיימנו מפגש סיכום. הבחור התגאה בציונים. וסיכמנו כי אם חלילה יקרה משהו חריג רק אז הוא יפנה אלי. . מעכשיו הוא לבד. צועד בבטחון העצמי שלו. לבד.
לאחר שנתיים שמעתי מהחבר'ה בשכונה כי יוגב התגייס לקרבי. להכי קרבי. הילדון המפוחד התגייס לשייטת. לא האמנתי למשמע אוזניי ועל פני נמרח חיוך ענק. הילד בשייטת. לא פחות ולא יותר. ואז... הגיע הטלפון.
נסעתי, בטח שנסעתי. עמדתי שם ביציע הבטון האפור ביחד עם ההורים המאושרים., זרחתי מאושר והחזה נפוח, ו.......... דימעה סוררת זלגה לה בזוית העין.
הנער הזה עכשיו הוא..................... קצין בשייטת 13. |