כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    כשמתחתנים מאבדים את הראש? (וגם הרבה מאוד כסף)

    14 תגובות   יום שני, 7/5/07, 01:00

    שלוש מחברותיי הטובות ביותר מתחתנות, שתיים מהן בחודש יוני והשלישית בספטמבר. החודשים הטובים ביותר להתחתן בהם, זה ידוע, וכמובן גם היקרים ביותר. אחת אפילו מגדילה לעשות ומתחתנת ביום חמישי, שחוץ מהיותו היום הפקוק ביותר הוא גם היום היקר ביותר. שלושתן מתחתנות ולכן מדברות כל היום חתונה. וזה לא שהן לא יודעות לדבר על דברים אחרים, שלושתן עובדות בהייטק, בוגרות טכניון, מדהימות באמת. אבל, שלושתן מתחתנות - ואני אכלתי צהריים היום עם שלושתן יחד. תארו לעצמכם על איזה נושא נסובה מרבית השיחה. 

    אז להתחתן זה י-ק-ר, אפילו יקר מאוד. כולם יודעים את זה. כמו בכל אירוע שהוא מאוד מאוד חשוב בחיינו, קורעים לנו את הצורה במחיר. שימו לב לאירועים שבהם חשוב לנו להשקיע, וראו כי בכל אחד מהם עושקים אותנו בגדול. חתונה היא עסק מאוד יקר, השמים הם הגבול, כמה שתרצו להשקיע תוכלו (זיקוקים, הגעה לחופה ברפסודה, או ירידה במדרגות עתיקות ותלולות, ואם באולמי בון-בון עסקינן אז ירידה במעלית שקופה אך מוזהבת מלמעלה). כשנולדים ילדים בכלל משחקים לנו על הרגשות ועל המצפון והמחירים מרקיעי שחקים בהתאם (עגלה שהיא ארבע-על-ארבע, חדר ילדים מהסרטים, צעצועים שמנגנים את באך וגם מוצארט וגם בטהובן כמובן). ולהבדיל, כשיקירנו הולכים לעולמם, גם חלקת קבורה  במקום טוב עולה המון כסף ויכולה להגיע לעשרות אלפי דולרים.

    אבל הבעיה היא לא רק המחיר הבלתי-סביר בעליל. הבעיה היא גם שיחד עם ארגון החתונה, בורחת לחלק מהבחורות לפחות חלק ניכר מהאינטלגנציה הרגילה שלהן. כאילו המוח פגש תמרור עצור, או לפחות האט, והוא לא מתפקד באופן שהיה מקובל עליו עד כה. ולארגן חתונה יכול לקחת חודשים, אפילו שנה שלמה למי שרוצה להתעסק בזה. הבחורות הופכות לחוצות, חלק נכנסות להיסטריה של ממש. וכידוע במצבי לחץ ישנם אנשים שמתפקדים פחות טוב מאשר במצב נורמלי. ואני לא מדברת על זה שהן חייבות לרדת במשקל חמישה קילוגרמים, חייבות - גם אם הן ממש ממש נראות נהדר. ולכן הן מוותרות על האוכל ולא מכניסות לפה שום דבר חוץ מחסה, עד החתונה.

    גם לא על זה שאין להן זמן לפגוש חברים לפחות בחודש וחצי הקרובים, כי הרי הארגונים של החתונה תופסים את כל הזמן, ואף מעבר לזמן הזה. וגם לא על זה שהן כבר הודיעו בעבודה שלא לסמוך עליהן בחודש שלפני החתונה (כי הן בלחץ) וגם לא בחודש שאחרי (כי הן בירח דבש). והגדיל לומר אחד הבוסים: "להתחתן זה סך-הכל יום אחד, לא?".

     

    אני מדברת על זה ש:

    • צריך לפגוש צלמים, ועדיף לפחות כמה שונים, ולהתעקש לראות תמונות של בחורות "רגילות" כדי לוודא שיש לצלם גם תמונות שלא יצאו יפות מדי  (למרות שאולי מאחורי זה סה"כ קיים בתת-מודע הרצון להוכיח שיש כלות שהן לא באמת יפות, בניגוד למיתוסים).
    • צריך לעשות סיור בגנים, ועדיף להגיע כמה פעמים לכל גן, כדי לטעום ממגוון ההיצע של האוכל. וצריך להחליט אם רוצים להוסיף כסף על החופה המעוצבת, על עששיות שיוסיפו לאווירה, על עיצובי פרחים ונרות לשולחנות. כמובן שמדאיג שיסגרו את הגן בדיוק לפני החתונה המיועדת, כי לגן אין רשיון עסק (כמו לכל הגנים בארץ בערך). ועוד יותר מדאיג אם יחליטו לבצע חפירות בדיוק באיזור של החופה בגן, כי הגן בעצם בנוי על אתר עתיקות ויכולים להוא כל יום להתחיל לחפור. ועוד יותר מדאיג לרדת במרדגות התלולות של אתר העתיקות, עם נעלי עקב של 10 ס"מ, כי צריך לרדת למטה ולהתפלל כל הדרך לא לאבד את שיווי המשקל וליפול, כי זה פדיחות של החיים (אז מתחילים להתפלל חצי שנה מראש ככה, וגם לחלום על זה בלילות).
    • צריך לדאוג לשמלת כלה - מאיזה בד, ואיזה אורך, והאם מחוך וחצאית או שמלה, וכמה נפוחה תהיה החצאית, ומה האורך של ההינומה. וכדאי לציין, שהן כולן מאמינות שתופרים את השמלה במיוחד בשבילן, אבל משכירים להן רק לערב אחד (סביר שזה רק בשבילן לא? ;-) הרי ברור מעכשיו ישמרו את זה בצד למזכרת בסלון הכלות, ויזכרו גם מי לבשה את זה).
    • צריך לקנות נעליים - לבנות אלא מה, ועדיף סנדלים. ובכל מקרה בגלל שהן נעליים של כלה הן עולות בערך פי 3 מנעליים אחרות שנראות ממש אותו דבר. וגם ככה די בעייתי ללבוש אותן שוב, כי מי הולכת עם נעליים לבנות?
    • צריך לפגוש את הדי.ג'יי - ולבחור מתוך דיסק של אינסוף שירים מה השיר שיהיה לכניסה, ומה לחופה, ומה לאחרי החופה, ומה לסלואו. ומה לשים במהלך הערב, ומה ממש ממש לא. אבל בנוסף, רק ליתר בטחון, רק בשביל שלא חס וחלילה יקרה מקרה, לעיתות מצוקה ולמצבי חירום, כדאי גם לקחת את השירים החשובים צרובים על דיסק, כבר מהיום, כי אולי הדי.ג'יי ישכח של מי החתונה ויגיע עם שירים לגמרי אחרים, ואז יהיה לנו בשלוף.
    • צריך להחליט על ההזמנות. וגם אחרי שמחליטים על הנוסח ועל המראה, אז צריך להחליט אם להדפיס על בכרומו או על בד, וההחלטות הללו חשובות כך שאפשר להתעסק בהן שבוע לפחות.
    • צריך לדאוג לאיפור, ולשיער. שהאיפור לא יהיה יותר מדי, ולא פחות מדי. השיער אסוף מרושל, אבל בכל זאת שייראה מושקע, כן ולא, הכל ולא כלום, לא עדין ולא מוגזם, באמצע, אבל שייראה חגיגי.
    • צריך להחליט אם לעשות מסיבת רווקות. כי הרי ידוע שאם תהיה כזו אז ידברו שם על סקס, וזה יהיה מביך, אז אולי כדאי להימנע. ויש כל מיני חברות שלא מכירות אחת את השנייה, אז יהיה לא נעים בכל מקרה, ובכלל אם ידברו על סקס, הן לא ירצו להיפתח, וזה גם מבאס. ואולי גם האחיות של המיועדת יהיו ואז זו בכלל בעיה. אבל אולי שווה להביא חשפן, הוא יכול לאחד את כולן וליצור אווירה טובה, נכון? אבל אז ידברו על סקס בטח. ואולי בכל זאת לא?
    • צריך לחשוב על מסיבת הרווקים של המיועד. הוא הולך להזמין חשפנית, אבל בעצם זה בשביל החברים לא בשבילו. בשביל החברים הנשואים, שכבר עם אותה אישה עשר שנים. לא, בעצם, זה בשביל הרווקים, שלבד להם ובודד, וישמחו לראות מישהי ככה. אוף, מי בכלל רוצה שהוא יראה חשפנית? אבל גם אי אפשר להגיד לו שלא, וזה חבל כי זו האופציה שהמיועדת היתה מעדיפה.

    למותר לציין, שרק ליתר בטחון הן הולכות עם כל המסמכים עליהן בכל רגע נתון, שאם במקרה יכריחו אותן להתחתן ככה סתם באמצע הרחוב, הן יהיו מוכנות במקום. אז הן סוחבות את התעודת רווקות, אישור לנישואין, וגם את כל החשבוניות של מה שכבר שולם (וגם הדיסק הרי אצלן, אז בכלל אפשר כבר לפצוח בחגיגות).

    והן מלחיצות האחת את השנייה. כי אם האחת כבר הכניסה את ההזמנות למעטפות, הרי זה אומר שהשנייה בפיגור. והיא מלחיצה אותה, אלוהים, אין לי אוויר, וזה רק מוסיף לאווירת סיר הלחץ הכללי. ואם השנייה כבר סגרה על שמלה, אבל לשלישית עוד יש שתי אפשרויות, גם היא בפיגור, והיא גם לא החליטה אם ההינומה תהיה ארוכה או קצרה. והינומה ארוכה זו בעיה כי היא עלולה להיתקע במנוע של הרפסודה שמביאה אותם לחופה, אז אולי בכל זאת הקצרה?

    אה, שכחתי, צריך גם לקנות בגדים לחתן. אבל לזה נשארה רק שעה וחצי ביום שישי בבוקר. טוב, לא נורא, נסתדר.


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/07 20:36:

       

      צטט: qanunji 2007-05-08 00:51:42

      מצד אחד, אני די מתפרנס מחגיגות הרהב והראווה האלה.

      אבל בחתונה שלי, זה הולך להיות אחרת לגמרי...

      קרחת יער, חופה מאולתרת, הבגדים יהיו מושקעים, האורחים יביאו אוכל במקום מתנות (וגם מתנות...) ולא חסרים לי חברים מוסיקאים.

      נשמעת מגניבה החתונה שתהיה לך. אווירה קסומה כזו.

      צטט: אור-ית 2007-07-02 09:19:05

      חתונות הפכו לפרוייקט יקר וראוותני ,

      וחבל ..

      אין כמו חתונה משפחתית , קטנה וצנועה שבאה לכבד ולשמח את הזוג  בתחילת דרכם .

      יקר, אפילו יקר מאוד. על הכל מפקיעים מחירים בנושא החתונות, על הכל יש תוספות שעולות עוד כסף. מטורף מה שהולך היום.

      צטט: עדנה ויסלר 2007-07-02 10:10:51

      ומה כל זה לעומת המחיר הנפשי שמשלמים לפעמים, כשמתחתנים...

      לפעמים היא מילת המפתח. לפעמים משלמים הרבה יותר מאשר רק כסף. ולפעמים זה באמת לכל החיים.
        2/7/07 10:10:

      ומה כל זה לעומת המחיר הנפשי שמשלמים לפעמים, כשמתחתנים...

        2/7/07 09:19:

      חתונות הפכו לפרוייקט יקר וראוותני ,

      וחבל ..

      אין כמו חתונה משפחתית , קטנה וצנועה שבאה לכבד ולשמח את הזוג  בתחילת דרכם .

        8/5/07 00:51:

      מצד אחד, אני די מתפרנס מחגיגות הרהב והראווה האלה.

      אבל בחתונה שלי, זה הולך להיות אחרת לגמרי...

      קרחת יער, חופה מאולתרת, הבגדים יהיו מושקעים, האורחים יביאו אוכל במקום מתנות (וגם מתנות...) ולא חסרים לי חברים מוסיקאים.

        7/5/07 22:00:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-07 20:41:35

       

      צטט: advocado 2007-05-07 02:00:07

      את הכסף אכן מאבדים, גם בחתונה עצמה וגם אחריה.

      ואת הראש דווקא מקבלים, ובעקבות כך מתגרשים. :)

      אני כל-כך מקווה שאת טועה. ואני גם מתכוונת לבדוק את זה שוב מתישהו בעתיד קורץ

      את אשר כתבתי, כתבתי עליי. ואני ממש לא דוגמה טובה לחיי משפחה.

      ולך אני באמת ובתמים מאחלת הצלחה עם הבדיקה שאת הולכת לערוך.  מגניב

        7/5/07 20:49:

       

      צטט: vg10 2007-05-07 07:22:02

      ראשית לכל....מה את עושה בשעה הזו ערה?????????????????????????

      את לא עומדת בהבטחותייך!!!

       

      שנית....

       

      הכל עניין של גישה.

       

      לא התעסקתי עם החתונה שלי כלל וכלל.

      את ההזמנה עיצבתי בעצמי וזה ארך שעה (כולל התייעצות עם המושלם), וזה מאחר שאז למדתי ב"שנקר".

      את השמלה קניתי תוך שלוש שעות (הלכתי לשתי חנויות ובזה הסתיים העניין).

      כל השאר התארגן בערב אחד....(אני רצינית),

      לא הלכתי למכון החירטוטים ולא התמרחתי בצבעי מלחמה.

       

      הכל נעשה בניחותא, תוך כדי סיום לימודי התואר.

       הנדנוד הכי גדול היה ההליכה לרבנות.

       

      הכל - עניין של החלטה ופרופורציות.

       

      כבר אז לא מצאתי קשר בין האושר או האהבה (וסגולה לנישוראין ארוכי ימים) לבין גודל ההשקעה באירוע שממילא אין בינו לבין הזוג הנישא ולא כלום - זה עבור ההורים.

       

      אני ממתינה להזמנה .

       

      השעה היתה 1:00 בדיוק, אז דווקא הייתי בסדר ועמדתי בהתחייבויות יחסית (רק יחסית, כי הלכתי לישון קצת אחרי באמת).

       

      לגבי החתונה - אני גם מהזן המופרע כמוך שיכולה לארגן חתונה בשבוע, תוך תקתוק עניינים, תוך ריצות מהירות ממקום למקום. וגם עשיתי את זה פעם אחת. אנשים מהזן המארגן אינם סובלים מהארגון, ואף אינם שרויים בלחץ, פשוט מארגנים וגומרים עם זה. 

      ואין ספק שהנדנוד הכי גדול הוא הליכה לרבנות, מילים כדורבנות.

       

      ועכשיו לגבי ההזמנה. לאן להזמין אותך? כי חתונה אין (לפחות לא שלי. לא שידוע לי. לפחות אין לי מושג עם מי, או מתי, או איפה).  אבל אם אראה שיש חתונה באופק איידע אותך כמובן.

      בינתיים את מוזמנת לקפה בביתי הקט, מתי שרק תרצי. שאני אשקוד על הכנת ההזמנה הרשמית? קורץ

        7/5/07 20:41:

       

      צטט: advocado 2007-05-07 02:00:07

      את הכסף אכן מאבדים, גם בחתונה עצמה וגם אחריה.

      ואת הראש דווקא מקבלים, ובעקבות כך מתגרשים. :)

      אני כל-כך מקווה שאת טועה. ואני גם מתכוונת לבדוק את זה שוב מתישהו בעתיד קורץ

        7/5/07 20:39:

       

      צטט: אריה עמיחי 2007-05-07 01:12:10

      ואפשר להתחתן גם בלשכת הרבנות, עם שמונה אברכים שמשלימים מניין, באירוע שיותר מביך את הרב מאשר את הזוג, בלי מקווה, בלי שמלה, ובלי לקנות טבעת. בעלות של נסיעת אוטובוס בלבד.

       

      אבל...

      לאן נוליך את הרצון להרגיש מלכים, שכל העולם משתחווה לנו? אז יש מי שהספיק להם להתחפש לאחשוורוש ואסתר בפורים, ויש מי שחייב את זה עוד פעם.

      בהחלט אפשר, כמו גם שאפשר להתחתן בקפריסין בתוך חצי שעה אם רק רוצים.

      המסיבה אחלה בעיניי. הלחץ שמסביב וזמן ההכנות הארוך זה מה שמטורף.

        7/5/07 14:50:

      כל הטקסי גראמי האלה מחמיצים משהו מהותי מאוד מהרעיון בו זוג נאהבים מכריזים קבל עם ועדה על אהבתם.

       

      מי שהופך את החתונה ליום שיא, ומתמקד שהכל יהיה בה הכי משל כולם ויותר (יעני תחרות פאלית)- עלול ליצור נקודת שיא שמאליה ואילך החיים היום יומיים נראים פושרים לעומתו.למשל- אם הן מרעיבות את עצמן לקראת החתונה, אחר כך הן ישמינו, כדרך הטבע, ואז יראו לעצמן ולבן הזוג יפות פחות וצ'אביות יותר. 

       

      היופי האמיתי בטקס נישואין לטעמי הוא דווקא באינטימיות המשפחתית, בצניעות, בהתרגשות, בפשטות- כל אותם מרכיבים שהם המתכון גם לחיי נישואין מוצלחים.

      ראווה, תחרות, פלברה, כוריאוגרפיה ולא אותנטיות, אפקטים ולא מילים מהלב, בימוי ושאר משחקים- כולם מרכיבים משעממים ושחוקים בטקס ובחיים שלאחריו.


       

      מינימליזם תמיד לוקח!

        7/5/07 07:33:

      vg מה את מלחיצה מתחתנות.

      זה שיש נשים כמוך זה לא יגרום להם לעשות הזמנה בשתי דקות.

      חייכתי על הקטע הנשי הזה, כי באמת את בגדי החתונה שלי קנינו יום קודם.

      והם היו מכוערים ברמות.

        7/5/07 07:22:

      ראשית לכל....מה את עושה בשעה הזו ערה?????????????????????????

      את לא עומדת בהבטחותייך!!!

       

      שנית....

       

      הכל עניין של גישה.

       

      לא התעסקתי עם החתונה שלי כלל וכלל.

      את ההזמנה עיצבתי בעצמי וזה ארך שעה (כולל התייעצות עם המושלם), וזה מאחר שאז למדתי ב"שנקר".

      את השמלה קניתי תוך שלוש שעות (הלכתי לשתי חנויות ובזה הסתיים העניין).

      כל השאר התארגן בערב אחד....(אני רצינית),

      לא הלכתי למכון החירטוטים ולא התמרחתי בצבעי מלחמה.

       

      הכל נעשה בניחותא, תוך כדי סיום לימודי התואר.

       הנדנוד הכי גדול היה ההליכה לרבנות.

       

      הכל - עניין של החלטה ופרופורציות.

       

      כבר אז לא מצאתי קשר בין האושר או האהבה (וסגולה לנישוראין ארוכי ימים) לבין גודל ההשקעה באירוע שממילא אין בינו לבין הזוג הנישא ולא כלום - זה עבור ההורים.

       

      אני ממתינה להזמנה .

       

       

        7/5/07 02:43:

      מקווה שהעתיד שלהן ורוד יותר מהעתיד של זו...

       

      זה נראה לי ששלושת חברותיך הן מהזן שמחכות ליום המאושר בחייהן.

      את מוכנה לגלות להן שזה לא בדיוק עובד ככה?

        7/5/07 02:00:

      את הכסף אכן מאבדים, גם בחתונה עצמה וגם אחריה.

      ואת הראש דווקא מקבלים, ובעקבות כך מתגרשים. :)

        7/5/07 01:12:

      ואפשר להתחתן גם בלשכת הרבנות, עם שמונה אברכים שמשלימים מניין, באירוע שיותר מביך את הרב מאשר את הזוג, בלי מקווה, בלי שמלה, ובלי לקנות טבעת. בעלות של נסיעת אוטובוס בלבד.

       

      אבל...

      לאן נוליך את הרצון להרגיש מלכים, שכל העולם משתחווה לנו? אז יש מי שהספיק להם להתחפש לאחשוורוש ואסתר בפורים, ויש מי שחייב את זה עוד פעם.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין