כותרות TheMarker >
    ';

    שטיפת מח.

    אנו חיים בעולם שאמצעי התקשורת מזינים אותנו במידע מגמתי,סוביקטיבי,אינטרסנטי.-מעורר תהיות,מי אנחנו באמת ואיפה אנו חיים?

    ארכיון

    אינטראקציה

    4 תגובות   יום חמישי, 27/3/08, 10:59

    כשהבנתי שכשאני כועסת על מישהו,משמע הכעס נובע מחוסר בהירות פנימי וסכסוך בין חדרי ליבי.אני מבררת לעצמי איפה הפירצה אצלי,מגדירה ומתחילה שוב באיטראקציה.הכעס חתוםהוא הרגש הזמין ביותר ואנשים רבים נוהגים לחבוט בעזרתו באדם הנגיש להם ביותר.

    פעמים רבות אנו משוכנעים שאנחנו מיטיבים לדעת את רצונותינו,אבל תוך כדי חקירה פנימית מגניבאנו בודקים את הסיבות,ההשלכות,המחיר,מבררים ומגדירים לעצמנו מחדש.

    כאשר אנו סגורים על הנושא,אנו יודעים לדרוש אותו ולבקש בצורה ברורה,חד משמעית.במידה והצד השני אינו מסכים עימנו,נפתח ערוץ משא ומתן עד למציאת הפשרה,גם באם הצד השני חמור בועטצועק הרגש שיבוא מצידנו לא יהיה כעס  אלא חמלהנשיקה.אם יש צורך ,עדיף ללמדו ע"י מתן דוגמא אישית,שווה יותר מזיליון מילים אני מרשה לעצמי לכתוב פה רק דברים שאני מיישמת.המחקר המעמיק שלי בנושאי אינטראקציה נובע מניסיון חיי,מוקפת בקירות בטון שהצלחתי בסופו של דבר לפרק.

    שנים הרגשתי שאני מתקשרת עם העולם דרך בועת זכוכית אטומה.שהרי דיברתי עברית,מתנסחת בבהירות,איך זה למען השם לא מצליחה להעביר את המסר?איך זה אני מדברת,בוכה,צועקת,שרה,בועטת מציירת ולא נשמעת?יצאתי למאבק על חיי תמיםלגלות את הסוד.

    היום אני נשמעת מאוד ברור,אפילו בשקט.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/08 14:59:

      חומות של תקווה

      נכון. קירות הבטון על הנשמה אולי מנסים להגן עליה, אבל לא מאפשרים לה לפרוץ, לקיים דיאלוג עם הסביבה. ואז הנשמה לא רק מוגנת. היא גם כלואה. וכן. קשה לפרק את החומות האלה, אבל כשמנתצים אותן -  מתגלה התקווה.

        29/3/08 12:56:

      בוודאי שאני לא מכיר אותך (ואני לא ממש בטוח שגם בעבר ממש היכרתי אותך, אלא רק חלקים ממך). לא ראיתי אותך בערך 30 שנה ואני מניח שמשהו קטן אחד לפחות, השתנה בך מאז...

      אגב, זה נשמע נורא זקן ה-30 שנה האלה, אבל לפני שנתיים הייתי במסיבת סיום בבית הספר התיכון של בני האמצעי, והיא היתה בדיוק, אבל ממש בדיוק, באותו מקום שבו היתה מסיבת הסיום שלי, 30 שנה קודם לכן, והיו שם גם שתי מורות שלימדו אותי ואז באמת הרגשתי זקן.

      נו,מסתבר שאתה אינך מיטיב להכיר אותי,אלא רק פן אחד שבי.עדיין אני מעדיפה לבחון מצבים דרך זוויות ראייה שונות ומגוונות,לא שגרתיות,ולקחת את החיים בצורה קלילה ובסבבה,כמו גם ההתיחסות שלי לעצמי.

      לכן אני עסוקה בלהגדיר., ולמהלכים הדורשים רצינות,לתקוף נקודתית בכובד ראש  וביעילות מירבית,ולחזור כמה שיותר מהר להתנהלותי  המרחפתנשיקה

        28/3/08 21:42:
      מעניין אותי מתי הפכת להיות כזו רצינית אסנת. זה מצחיק (וזה כבר רמז של ממש), אבל אני זוכר אותך צעירה מאד, עדיין לא האדם העמוק שאת כאן. אז בשבילי זה מעניין מעבר לעצם קריאת התוכן (שאיתו אני יכול להזדהות). שבת שלום.

      פרופיל

      תגיות

      טרנס מימד תערוכה