השבועיים האחרונים הביאו אותי למסקנה שבלוגרים הם עם רע. הכל התחיל עם הכתבה של עידו קינן בכלכליסט ("מק פלופ", 13.3) שצלבה את הבלוג של מקדונלד'ס והדיפה ניחוח של "תראו את הפרסומאים הללו שמנסים להביא משהו בבלוגים". גם אני לא טמנתי את היד בצלחת ונתתי פוסט משלי על פרסום במדיה חברתית, אבל לא התרכזתי בבלוג, אלא נתתי אותו בתור דוגמא.

לפני יומיים עלה לבלוג של עידו קינן תמלול הראיון עם טל פורקוש (שכבר הספיק להגנז בינתיים) וחיש מהר הפוסט התפשט ברשת עם "הקציצה שהתחפשה" של דורה קישינבסקי, "עלייתו ונפילתו של המק'בלוג" אצל איתי בנר ואורי צציק שמפיץ את הפוסט בפורום בלוגים בתפוז.

זה לא שלא מגיע לטל פורקוש לחטוף. היא בהחלט מצדיקה את הריקושטים שהיא מקבלת שם לאור אמירות כמו "יכול להיות שאנחנו לא מספיק בשלים לתפעל את העניין הזה, לא מקדונלד'ס ובטח לא הגולשים של מקדונלד'ס", או "אתה לא יכול לרמות את הגולש הישראלי ולהכניס לו תוכן סמוי", שבהחלט מביישות את הענף. הבעיה היא שדברים כאלו הורגים את הבנאדם שמגגל את שמו ורואה מה כתבו עליו. גרוע מזה, זהו כתם לכל החיים, או לפחות עד שהיא תדע לכסות על הביזיון הזה שלה.

פורסם אתמול ב"אחד שיודע"