| "לא מגיעה לך אדישות. אבל בכל זאת יש משהו מקומם במישהו שבוחר להסתתר באתר בו כולם מניחים את הנשמה שלהם על במת כיכר העיר כדי להיות חלק. בחרת להיות שונה בין שווים וזו זכותך. מעריך את האומץ שלך. מילוש"
בעודי כותב שורות אלה, חיוורים נוחתים בקפה בכמויות גדולות. ובידיים בהירות-בהירות מביאים לכם מתנה מהדיוטי - שקי טקסט בריחות לבן-אפור. אם תהיתם, אלו העולים החדשים שמגיעים לכאן ללא פרצופ-תמונה, שודדים מחשבות בלי טביעת אצבע, באו מארצות הקור, כנראה, אחרת קשה להסביר איפה נעלם אצלם השיזוף.
ולמרות שאני אדם סבלני לתופעות אפורות, משהו בחוויה שלי פה השתנה, כזה-משו בדיוק עשה לי חשק לעסוק בייצוא ובמקרה-המאוד-לא-מקרי הזה, זה גם הסיפור של הפוסט - פגישה מחוץ לקפה.
מוזר.
מוזר לפגוש חברים מהקפה.
כ"כ הרבה מקומות בת"א והבחירה איפה לשבת נעשית פתאום קשה, כי אנחנו בעצם, מכירים.
הרגעים הראשונים שלנו תמיד מוזרים, מגשרים דמיון למציאות. ".... .. ... ...." אין צורך לשתוק יקירתי, אני כותב על זה פוסט בזה הרגע. לקחתי עוד שלוק עמוק מכוס הבירה שעל השולחן והתרווחתי על הכיסא, אהה... כמה שאפשר לפחות.. בכיסא-צינוק-תלאביבי, מחליף לי תנוחה.
אומרים צדיקים אוכלים סלט טונה ואני צדיק - כבר לא אהיה, הזמנתי קיש. "בררור, זאת בדיוק הסיבה שבגללה באתי לכאן. ננננכון, בדרך נפלתי לכתיבה-התמכרתי לשיטה ואיך שתקראי לזה אני מסכים. אבל במשחק הוירטואלי העולם - עדיין אמיתי, הזמן קצר והמליחות מרובה" - ומי לעזאזל עשה את הקיש ? ? ? ? מממייייייייים !
לפני שיהיה פה מלוח ולו רק כדי לגוון, שלוש מילים: צאו החוצה* |