לפני כשנתיים הגעתי לסידני אוסטרליה, מצוידת בויזת סטודנט עם רישיון עבודה. גרתי באכסניה שהייתה עמוסה לעייפה במטיילים צעירים, מלאי שמחת חיים. שכרתי חדר קטן ונחמד בסוף המסדרון, אחרי המטבח, עם חלון לחצר המוריקה. המקלחת הייתה מסודרת עם מכונת כביסה וגם המטבח לא היה כל-כך מוזנח.
הכול היה נראה נחמד ורגוע, עד שפגשתי את השותפים שלי לקומה. הם היו שני אירים צעירים, שבמבט ראשון נראו אדיבים ונחמדים, אך לאחר הכרות קצרה עימם הבנתי שנפלתי על שני חולי נפש, מטורפים, מעבר לתחביבים הרגילים שלהם שכללו צריכה מוגברת של אלכוהול וסמים, החדר שלהם תמיד היה מפוצץ באנשים, שנהגו לכלות את זעמם על הרהיטים. לא רק שהם היו צורכים סמים הם גם היו הספקים העיקריים לכל שאר הדיירים.
מהר מאוד התחברתי איתם, הייתי לבד, ולא יכולתי להרשות לעצמי להיות בררנית. ישבתי בחדרם והאזנתי לשיחות שלהם ברומו של עולם השתייה והסם, אך מכיוון שהיו לי בעיות קשות עם המבטא, בקושי הבנתי מילה. עד כדי כך המצב היה גרוע, שהם התחילו לחשוד שאני כבדת שמיעה. למעשה, הייתי כל-כך בודדה שהמקום היחיד בו יכולתי להרגיע את העצבים, היה טייפ מנהלים קטן שהבאתי איתי מהארץ למטרות לימודים, כל פעם שמשהו או מישהו פגע בי והשחיר לי את החיים, הייתי שופכת בפניו את ליבי, שהיה די שביר באותם זמנים.
מכונת הכביסה הייתה ממוקמת במקלחת המשותפת שכללה מקלחון ושירותים. בוקר אחד, בזמן שהכנסתי בגדים מלוכלכים למכונה, הבחנתי לפתע במגזין פורנו צבעוני, שבצבץ לו מאחור, מעבר לפינה. לא רציתי לדמיין למה זה נועד במהלך השימוש בשירותי המקלחת או השירותים, אבל קשה לחמוק מהמחשבה, אז הפעלתי את מכונת הכביסה,ועלעלתי במגזין, סתם בשביל להרחיב את ה"השכלה". היו שם כצפוי המון בחורות גמישות במבחר תנוחות אקרובטיות, שנהנו לחלוק עם הקוראים הגיגים "פילוסופיים" על החיים, כמו: "תמיד אמרו לי שאני ילדה מפותחת", או: "רק לחבר שלי אני מרשה לפתוח לי את התחת". המשכתי לעבור ברפרוף על הדפים, בזמן שהמכונה המשיכה לערבל את הכביסה. לפתע נעצרתי, נשמתי נעתקה...במרכז הדף ממש בלי בושה, בחור דומה להפליא למריאנו (ארץ נהדרת), כרע על ברכיו בתנוחת פישוק מרשימה. לאחר צפייה מדוקדקת יותר בתמונה, אני יכולה לומר בביטחון נדיר, שאם מריאנו היה רוצה לפתח קריירה בתחום דווקא יש לו פוטנציאל אדיר, לפתע שמעתי מישהו עולה במדרגות, סגרתי את המגזין בחופזה, החזרתי אותו למקומו הטבעי, מאחורי מכונת הכביסה, ויצאתי מהמקלחת במבט מושפל, כשפני בוערות מבושה.
בערב, הזמינו אותי שותפי המהוללים, ל"שעה שמחה" (Happy Hour) בפאב המקומי. שעה שמחה (לצערי לא מצאתי שם עברי מוצלח יותר לתופעה המדהימה), זאת בד"כ שעה או שעתיים שבהן נמכר האלכוהול במחיר זול יחסי. בשעה זו ממהרים כולם ל"התבזבז" (To get Wasted) עד אובדן הכרה. ניסיתי לשם שינוי, לשתות יותר ולפרוץ את מחסום ה-2 בירות השמרני,אחרי 4 בירות, מצאתי את עצמי מחוברת לאסלה, מקיאה עד צאת נשמתי.
בלילה חזרתי לחדרי, רציתי לישון אך נכונה לי הפתעה. זה התחיל בהמיה מוזרה שנשמעה כמו יללה של חתול בצרה, קמתי מהמיטה ופתחתי את חלון הזכוכית לרווחה.הסתכלתי למטה, לדשא הפראי שהשחיר בעלטת הליל,לא היה שם דבר וגם אם היה לא ממש יכולתי להסתכל. לאט לאט היללות התגברו, זה נשמע יותר ויותר כמו אנקות קצרות נשימה. הרמתי את ראשי והבטתי לעבר הבנין הדו-קומתי שנמצא משמאלי, חלון החדר היה פתוח והאור דלוק ובכל זאת לא ראיתי דבר, חוץ מזוג רגליים נשיות עומדות כמו בעמידת נר, זו בזו משולבות. האנקות התגברו אך עדיין לא הבנתי מה פשר הקשר לזוג הרגליים המשוכלות. עד שלפתע שמעתי אנחה גדולה, ששחררה הבחורה הגמורה, וראשו השחרחר של הבחור שעינג אותה, בצבץ מבין רגליה.
האכסניה הייתה רחבת ידיים, והשתרעה על פני ארבעה בנינים דו-קומתיים. פעם חבר של השותפים שלי, ששכר חדר בבניין לידינו, ברח משם בלי לשלם, ועבר לגור אצלנו, מתחת לאפו של בעל הבית שחיפש אותו. חודש ימים הוא ישן אצל חבריו מבלי שבעל הבית יבחין בו בכלל. אגב, אני בטוחה שהוא זה ששתל במקלחת את המגזין הכחלחל.
בהמשך התחברתי עם דייב, בחור אירי שווה, מלא מרץ, שמהר מאוד בגד בי עם מרי השכנה מלמטה, איזה שרץ. זה לא מנע ממנו לשלוח לי הודעות זימה, ולנסות להכניס אותי למיטה. פעם הוא שלח אלי הודעה מפתה בזמן שהייתי עסוקה, בשיחה בטלה עם עוד אוסטרלי "מבוזבז", ממש לא מציאה. אחרי שלשת רבעי שעה של נסיעה, הגעתי לאכסניה מותשת ועייפה, רק כדי לראות אותו שפוך על המיטה, חסר הכרה. חזרתי לחדרי מושפלת, וסגרתי אחרי את הדלת, שוב התבכיינתי בלי בושה מול טייפ המנהלים הקטן שלי, לאחר שסיימתי כבר חמש קלטות מלאות בבכי וייסורים על מר גורלי.
הזוג הבלתי נלאה מהחלון ממול, פצח בסקס סוער, בלתי מתפשר. השכנים קיללו את הזוג הסורר, שצרח מהנאה אל תוך הלילה הקודר. עד כדי כך היה רב תסכולם של השכנים, שהם הזעיקו את הבעלים, ששמו קץ למעלליהם של זוג החרמנים חסרי המעצורים.
ביום שלמחרת, דפיקות רמות על הדלת, העירו אותי משנתי העכורה, כשפתחתי, עמדו מולי שני שוטרים מגודלים, שחיפשו במבטא אוסטרלי כבד, בחור אירי שחשוד בפלילים. הפניתי אותם אל שותפי האירים בקצה המסדרון, חשבתי שמשם יבוא הפתרון, אבל לא היה שם מענה והם ויתרו ועזבו את המקום.
אחרי שלשה חודשים הצלחתי לברוח מהאכסניה המטורפת הזאת, אפילו טייפ המנהלים שבק חיים והתפטר, כי לא יכול לסבול אותי יותר. עברתי לגור עם שותף אוסטרלי, בודהיסט, נוירוטי בגיל העמידה, שנהג לעשות את עבודות הבית, כשרק מגבת קטנטנה מכסה על החבילה. מה שגרם לי לא פעם לבחילה. אבל זה כבר סיפור אחר שאינני מעוניינת עליו לדבר. אבל אין לי ספק, שאת החוויות שהיו לי שם,לא אשכח...לעולם. |