כותרות TheMarker >
    ';

    על ימין ועל שמאל

    כל מה שמעניין אותי, מרגיז אותי ולפעמים גם מה שקרה לי

    דתיים במפלגות חילוניות - היתרון והחסרון

    6 תגובות   יום חמישי, 27/3/08, 17:27

       יש מכנה משותף מעניין בין שתי הצעות חוק חשובות, משנות סדרי בראשית, שהועברו השבוע בכנסת: החוק הקובע את הליכי קביעת המוות, שנתמך גם על-ידי רבים מפוסקי ההלכה החשובים (לפחות במחנה הדתי-לאומי והחרדי-ספרדי), והחוק המדבר על הקמת זרם חינוכי חדש, משותף לדתיים וחילונים. המשותף הוא ששני החוקים הועברו על-ידי ח"כים דתיים שאינם שייכים למפלגות הדתיות: החוק הראשון על-ידי ח"כ עתניאל שנלר מ"קדימה" והחוק השני על-ידי הרב מיכאל מלכיאור מסיעת "העבודה".

     

       שני החוקים האלה מוכיחים עד כמה חשוב התהליך שבו השתלבו פוליטקאים דתיים במפלגות כלליות. הפעילות הזו מאפשרת להם לא להיות כפופים למימסדים הרבניים השמרניים הקובעים את דרכן של המפלגות הדתיות, אלא לבטא עמדות דתיות עצמאיות, מקוריות, רעננות - וחשובות. שני החוקים שהועברו השבוע הן רק דוגמא סמלית שבמקרה הצטרפה יחד בשבוע אחד, אבל קדמו להם גם עמדתו החריפה של ח"כ מנחם בן-ששון מ"קדימה" כנגד תעלולי הרבנות הראשית בתחום השמיטה, או יכולתו של שנלר, בעבר מנכ"ל מועצת יש"ע שמקום מגוריו הוא עד היום מעבר לקו הירוק (ביישוב מכמש), לבטא עמדות עצמאיות, שמוכנות לפחות לפשרה חלקית במפת ההתיישבות, שלא על-פי תכתיב המימסד המתנחלי.

     

      מצד שני, לפעילותם של הפוליטיקאים הדתיים במפלגות הכלליות יש גם מחיר כבד: הם יכולים להרשות לעצמם לבטא עמדה דתית ליברלית, אבל הם אינם יכולים לבטא את הפן השמרני של העמדה הדתית; הפן שבו המחנה הזה, ולא רק הוא, מעוניין לשמור על אופייה היהודי של המדינה: על דמותה של השבת ברשות הרבים, על לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית, ועוד. זה אינו מחיר פשוט, משום שהתהליך שבו אנחנו נמצאים בעשרות השנים האחרון מוביל, לפחות כפי שהדברים נראים כיום, לטשטוש הולך וגובר של הפן היהודי. אפשר אפילו לומר שהביטוי "אופייה היהודי" של המדינה משמש כיום בעיקר בפרשנותו הנגאטיבית, כנגד ערביי ישראל ודרישתם ל"מדינת כל אזרחיה", אבל כמעט שאין לו משמעות פוזיטיבית בתחום החינוך, התרבות ודמותה של רשות הרבים בקרב הרוב היהודי.

     

       מה שדרוש, אם כן, הוא נסיון למזג את היתרונות של פעילות במפלגה שאיננה משועבדת למימסד הרבני, עם מפלגה שהדמות היהודית של המדינה הוא הדגל המרכזי שלה. לשם כך נדרשת הקמתה של מפלגה חדשה, שלא תוגדר כלל כממפלגה דתית אלא תשלב מלכתחילה דתיים וחילונים שזה הנושא העיקרי העומד בראש סדר היום שלהם. מפלגה כזו תעמיד את הדיוקן התרבותי-יהודי של המדינה, ובאופן רחב יותר את דיוקנה התרבותי-ערכי של החברה הישראלית (גם בנושאי חברה וכבוד האדם)  כנושא חשוב אפילו יותר מבחינתה מהנושא המדיני, שהרי מה יעזרו לנו ארץ-ישראל השלמה או הסדרי שלום אם נמשיך להתנוון מבפנים. 

     

        ולכן, מפלגה כזו  צריכה לאגד בתוכה בעלי השקפות ימניות ושמאליות (תוך כדי מתן חופש הצבעה בנושאים האלה). גם אם לפחות בשלב ראשון טבעי שאנשי הציונות הדתית יהיו גורם מרכזי בתוכה, הרי עצם העובדה שלא תגדיר עצמה כמפלגה דתית תאפשר לחילונים השתלבות טבעית בתוכה, וגם תאפשר לדתיים שבתוכה את החופש מאימת המימסד הרבני באופן שהם יוכלו לבטא עמדות שיהיה בהן שילוב גם של הפן השמרני הבסיסי של שמירת הזהות היהודית ברמה הציבורית הרחבה, לצד הפן הליברלי הפתוח בסוגיות נקודתיות שונות, בוודאי בתחום זכויות הפרט, כמו בתחומי הנישואים והגיור.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/4/08 10:41:

      יאיר,

       ראשית, הערה מתודולוגית.  מדינה היא מושג מופשט ולכן הרעיון שהיא יכולה להיות בעלת דת או לאום (קרי" מדינה יהודית)– או מוזר מכך בעלת צביון של דת או לאום – הוא מופרך מיסודו וגם מזיק מאוד.  הפיכת כל ויכוח פוליטי על פתיחת קניונים בשבת, זכויות של אזרחות או שליטה על שינוי סטטוס משפחתי, למאבק על "צביון המדינה" וכריכת כל הויכוחים הללו ביחד במטפורה מוטעית של "צביון המדינה" אינה מועילה לאף צד או לציבור בכללותו. היא רק משכנעת כל צד שכל ויתור קטן בנושא ספציפי הוא צעד ראשון בויתור על החזון שלה של המדינה (שכאמור איננו אלא דמיון ומטפורה לא מוצלחת במיוחד).  במקום לקיים דיון פרגמטי בנושאים פוליטיים, השיח המתקיים שאותו אתה עוזר לייצר מעמיס את כל אלפיים שנות על כל סוגיה פוליטית ומונע פשרה או פתרון. אנא, למען כולנו, תרגיע.  ברור לי לגמרי, שיש גישה פונדמנטליסטית שרואה במדינה כוח במובנו הגס, וככזו מצפה שהיא תפעל להגשמת רצון האל.  נדמה לי שבפורום הזה, בבלוג שלך, הגישה הזאת מחוץ לדיון. ולכן, המדינה היא מסגרת פוליטית שנועדה לנהל דיון ומדיניות בין יחידים וקהילות שחיים בה. ככל שנפרק את הויכוחים ולא נחבר אותם בעזרת שיח סימבולי ומטפורי, כך יקל לראות אותם כפי שהם, לדון בהם ולהתפשר (כי להסכים הרי אין סיכוי). 

      עכשיו לעניין של הפוסט.  אתה צודק שחילוניים במפלגה דתית מתקשים לייצר עמדה לא מתונה ולעמוד על עמדתם בסוגיות כאלה ואחרות.  אלא, שזה המצב רק כי הן חזיון נדיר.  אם בכל מפלגה חילונית הייתה קבוצה סיעה, לובי או כל מסגרת אחרת של אנשים דתיים ומסורתיים הרי שהיכולת שלהם להפעיל לחץ פוליטי בתוך המפלגה היה גדל. היתרונות שמנית עדיין היו קיימים והדיון הענייני בנושאים חמים שעל הפרק היה מקבל אופי הגיוני וענייני יותר כי הוא היה מתקיים בתוך המפלגות ולא ביניהם וע"י אנשים שחופשיים מלחץ של רבנים.

        2/4/08 09:09:
      אתה אולי מתכוון למפלגתו של עוזי דיין בבחירות האחרונות. מס' 2 ברשימה היה, אם איני טועה אחד מרבני "מעלה גלבוע" - הקבוץ הדתי, הידועיים בגישתם המפוקחת ליהדות.
      אני לא צריך לספר לך לאן הגיע אותה רשימה...
      אז הרעיון יפה מאד בתאוריה, למציאות חוקים אחרים - וחבל.
        1/4/08 17:55:

      לגילה _ ט שלום,

       

      בכוונה לא דיברתי על מפלגה דתית, אלא על מפלגה שמשותפת לדתיים וחילונים שהנושא המרכזי שלה הוא דמותה היהודית (ובעצם, במובן רחב יותר, דמותה התרבותית-ערכית בכלל) של המדינה - מתוך אמונה שהאתוס הערכי שלנו הוא הנושא המכתיב את שאר תחומי החיים. זו מפלגה שבראש מעייניה יעמדו מערכת החינוך ודמותם של חיי התרבות, וכן דמותה של רשות הרבים הישראלית בכלל. כחלק מהפעילות הזו, היא תיאבק גם על דמותה של השבת ברשות הרבים אם כי תקפיד לא להתערב בחיי הפרט. מה לעשות, וכמו שהדרך המעשית לקידומו של כל נושא ציבורי היא מפלגה פוליטית (כיוון שרק למפלגות היכולת להשפיע על חוקים והקצאת תקציבים, וגם עמותות אזרחיות ממקדות בסופו של דבר חלק גדול ממאבקן בהשפעה על חברי הכנסת) כך גם הנושאים האלה, שאינם פחות ראויים לקידום מכל נושא אחר, וממילא אינם פחות ראויים לטיפולה של מפלגה פוליטית מכל נושא אחר.

        30/3/08 23:47:

      נושא חשוב ממדרגה ראשונה!

      האם הדרך היחידה ללבן את אופיה היהודי של מדינת ישראל היא במפלגה פוליטית?

      הרי הנושא מעצם מהותו מצריך דיון ארוך ויסודי שאינו מתחשב בקדנציה בכנסת או באילוצים קואליציוניים.

      נכון שהחוקים צריכים לעבור בכנסת אבל הדיון יכול לביות בפורומים אחרים.

      לדעתי הבעיות מתחילות בעצם קיומן של מפלגות פוליטיות דתיות. פוליטיקה דתית הביאה לדעות שמביעה אורה לב-רון. פוליטיקה דתית גם גורמת להתבצרות בדעות ולהתבדלות של קבוצות שונות.

      לא יודעת אם רצוי להפריד בין דת ומדינה אבל בוודאי רצוי להפריד בין דת, אופי יהודי פלורליסטי ופוליטיקה.

       

      כל טוב

        28/3/08 16:19:
       מה שנחוץ הוא חילוניים במפלגות דתיות. 
       בעצם, עדיף חילוניות במפלגות דתיות. 
       בסופו של דבר, עדיף חילוניות ללא מפלגות דתיות. 
       הדמוקרטיה לדמוקרטים. 
       התיאוקרטיה לרבנות. 
        27/3/08 17:32:

       

       

      ולייצר עוד "אלעזר שטרנים'.

       

      איך כתוב במקורות: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"

       

       

      (ובעניין המפלגה "הממזגת" את דעות שני הצדדים, נחכה נראה מה יקרה עם קדימה הממוזגת בבחירות הבאות (שהרי חוק כלים שלובים, ופוליטיקה, עובד בצורה מעניינת מאד)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יאיר שלג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין