מזמן לא הרגשתי רע כל כך.

חייב להאט את הקצב.

גם המנהל שלי ביקש ממני לעשות את זה.

הוא ציין שהעבודה שאני עושה נפלאה

אבל שאני חייב לשמור על עצמי.

נראה השבוע כאילו בלעתי תחנת כוח גרעינית.

כעת בסוף השבוע אני ממוטט לגמרי.

כל התאוריות שבניתי,

כל המאמצים שלי,

להראות שונה,

להכניס את עצמי למסלול אחר,

כאילו קרסו בבת אחת,

תוך שבוע.

אולי אני נוקשה עם עצמי?

לא אוליי, בטוח.

כדי להרגיע,

כדי לתת לעצמי קרדיט,

אתן לעצמי קצת גם להכשל

ולהרים את עצמי מחדש.

צריך לדעת לשחרר עצמך,

לפני הקריסה.

למעשה,

אמרתי ביום שני השבוע:

"אני עם אנרגיות עצומות - בטח זה הרגע לפני השבירה".

אז אם ידעתי - למה לא שיחררתי לפני.

בפעם הבאה כשארגיש כך - אשחרר.

אתן לעצמי להשתחרר ולבכשל כלפי עצמי

לפני הקריסה שלי כלפי הסביבה

מותר קצת להכנע פנימית. לא כן?

און פייר