עמיר פרץ טוען כי בלעדיו נלך 30 שנה אחורה, http://www.cafe.themarker.com/view.php?t=36772

ואני אומר, הלוואי והיינו הולכים 30 שנה אחורה,

הלוואי והיינו הולכים 30 שנה אחורה,

כשלהיות ציוני ויהודי היה בעיקר להיות בן-אדם

שלא לדבר על מה שאנחנו עושים לשכנינו (אהבה זה לא)

כשלמורה היה כבוד וסמכות שההורים גיבו 

ילדים הלכו לשחק אחרי ביה"ס בלי להודיע להורים או להחזיק טלפון

יכולנו לשחות בים בלי לחשוש מהגירודים שנקבל אח"כ מהשפכים,

לאכול חביתה עם קוטג' וזיתים עם המשפחה היה משהו שחשוב לנו

לזקנים היה כבוד ברחוב, והיינו מקשיבים להם,

לא היו אומרים על ראש הממשלה טיפש (לקח שלמדתי מסבא שהעריץ את בגין)

הבחורות בים היו ביישניות, והיינו צריכים לעבוד קשה בשביל ללכת איתן לבורגר ראנץ'

הלוואי והיינו הולכים 30 שנה אחורה,

היינו משחקים בשקט בין 2 ל 4 כדי לא להפריע לשכנים לנוח,

היינו הולכים לכיכר רבין לשחק בשלג שהגיע מהחרמון ולא בחסות אורנג'

שיחקנו פינות וטיפסנו על עצי שסק בלי לדעת איך יורדים,

כשמילה היתה מילה

כבוד היה כבוד

ומנהיגים היו מנהיגים.

הלוואי