בנובמבר 2003 הקמתי תוכנית לשיקום נוער בסיכון. התוכנית מצליחה מאוד ומתנהלת כיום ב-24 רשויות וגופים כאשר יום יום פונים אלי ורוצים לפתוח אותה במקומות נוספים.

http://noar.education.gov.il/main/upload/.kidumtoch/computer.htm 

מאחר והקמתי הכל לבד והייתי עסוקה בלעזור לעוד ועוד בני נוער, לא השכלתי להקים עמותה וכמעט את כל פעילות הקמת הקבוצות אני עדיין ממנת מכיסי (וכיסי אינו תפוח !).

במשך הזמן הצטרפו גופים שונים לתוכנית ומסייעים לי בשווה כסף:

מנכ"ל סמייל העמיד וואן להובלות מחשבים עבורי

מייקרוסופט תורמת תוכנות.

עמותת "מאיר פנים" מסייעת בלוגיסטיקה של איסוף ואחסון מחשבים ישנים מחשברות ובודדים.

 וחברות רבות במשק תורמות לנו מחשבים ישנים.

את כל הניהול מאלף עד תו ביצעתי לבד עד לפני כחודשיים.  היום יש לי בחור שעוזר לי באופן זמני.

הכל עלי, מטלפון הפנייה של רשות או גורם שרוצה להקים אצלו קבוצה ועד הקמת הקבוצה.

ומפנייה לחברות לתרומת מחשבים ישנים ועד לכתיבת מכתב התודה על מחשב שפלוני תרם.

בקיצור אני קורסת !

והעיסוק בשוטף לא מאפשר לי לעסוק בגיוס תרומות על מנת לקדם את התוכנית לשלב  הבא וזה האפשרות לתת לבוגרי התוכנית קורס טכנאי מחשבים מסמיך שיוציא כאלו שנשרו בכיתה ט' עם מקצוע ועתיד טוב יותר לחיים ולצבא.

הגעתי למצב שאני שחוקה ולא מסוגלת להמשיך לתפקד ככה. לא מוצאית פתרון מאחר ואין לי תקציב. מה שמחזיק אותי זו תחושת השליחות, אך אני אובדת עיצות.

אשמח לקבל עיצה ו/או אולי מישהו רוצה לאמץ תוכנית  עם קבלות אמיתיות.