מונולוג בשתיים

81 תגובות   יום שישי , 28/3/08, 20:13
ואינך מתעייפת?
אף פעם.
והכֹּח מאיפה?
מהצחוק המתגלגל.
הנה, את שומעת. ממש כאן, כמה צעדים קדימה.
וכשלא?
אין לא. יש לא עכשיו.
וכּשקשה?
אז קשה.
ואז מאין הכֹּח?
מאתמול. ממחר שיהיה.
וחיוכים מאין?
מהעיניים.
ואמונה?
תמיד.
וכשפוגעים?
ממשיכים הלאה.
וכשאוהבים?
נשארים.
עד מתי?
עד הלב.
וכשעזב?
כּנראה שהושלם.
ואם לא תם?
ייכּתב עד תֹם.
ואז?
לבד.
ואם לבד?
בּתנועה.
עד מתי?
עד בּוא יחד.
ואינך מתעייפת?
אף פעם.
והכֹּח?
מהצחוק
ממש כּאן
מתגלגל
לעבְרִי
מהפינה
הקרובה. 
 



מוקדש באהבה אין קץ לאפרת, על שיחת טלפון רגע לפני שבת, בה שאלה, איך יש בי הכח, לחייך ככה, כל פעם מחדש, 
לכל הזדמנות שבאה לקפה. הנה יפתי... ככה.

דרג את התוכן: