
| חשבתי לעצמי, שצרוף המקרים שמזמן לנו היקום הוא משהו שאף הגאון בבמאים לא יוכל לדמיין ולערוך. כולנו, לפחות אני, מנסים ללמוד לדעת לנסות ולהצליח,לראות את הקרוב ללמוד את הרחוק, להעשיר כל חלקה בעצמנו, ללמוד להיות נאמנים ולא מזוייפים, כלהצלחה באה לי בזיעת אפי וכל כשלון הוא נושא ללמידה מחדש. והנה, יש פעמים בחיינו והיקום מביא אותנו, שוב, למהפכות בלתי צפויות. ואנו קטנים קטנים וזה הרגע הכי אמיתי להרגיש את העוצמה האמיתית, להיות במקום ללא השליטה, בלי ההרגלים ללא הידיעה הקודמת השומרת עלינו רוב הזמן. שמלת הזהב שלי מתנה לגיל שנתיים, היתה הדבר האהוב עלי ביותר.לא הסכמתי להוריד אותה ובסופו של דבר כשהיתה קטנה עלי גם לא ויתרתי עליה, היו עימותים ובכי עם אמי, לא זכור לי איך הסתיים הסיפור הזה אבל למעשה הסיפור אז רק התחיל ועד היום לאורך חיי לא הסתיים. |
אבו טהיר
בתגובה על מכתב
אבו טהיר
בתגובה על מותו של הרגע
שכנר uri
בתגובה על יוני
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כנראה ששמלת הזהב זו הובילה אותך אל מהות בחירת חייך.
וככל שראיתי, כיצד את יוצרת מלבושים מדהימים,
בעלי אופי וטביעת אצבע כל כך ברורים,
כנרה שזה היה עבורך "מגדלור" משמעותי מאד.
כיוון שלא ניתן לככב אותך פעמיים- קבלי שלל כוכבים אוהדים, מליבי...
דובי
www.dubiroman.com
אני מאחלת שהלמידה ורכישת הכלים מעכשיו והלאה תהיה שזורה בשמחה ואהבה ולא תגיע דרך כאבים (של פרידה מהשמלה, רציתי לכתוב, אך אשאיר שלוש נקודות).....
באהבה
עופרה