נפש 

                                    נפש תוהה בנבכי מחשבות

                                                      מקשה קושיות לגישור לבבות

                                    משובצת בינות לאלפי נגוהות

                                    תרסן צעקת הדממות. 

                                    ובפרוח ניצן כקישוט למזיגה

                                    כמו קורי עכביש לאיחוי יריעה

                                                      עם פיסה נדיבה של בגרות רגועה

                                    תתמוגג בעצמה כבירה.

                                    חמדה לה מעט מעיסת האיחוד

                                    בסערה אדירה ובצעד מדוד

                                    בין רעות ואחווה לשרש הפירוד

                                    יתמוסס הספק כשדוד.

                                    כמקבת מכה למציאת המזמור

                                    עם קורטוב של דממה לעידון המישור

                                    מתעקשת לבחור בין מחשך למאור

                                    היא תצית ותשוב לאחור.

                                    כי עיקשת הנפש, הנצח פושר

                                    וכמוסה בעמקי נשמה- אין פותר

                                    כלבנה מפיצה אור עמוק וחודר

                                    זה טיבה של הנפש- חבר.