| את יודעת מה אהובה? לעתים, אני מתעייפת. לעתים, קשה לי הדרך. לעתים, גם למג"ד הכי קשוח בגולני מתחשק להניח את כל הפק"ל המזדיין הזה, שהוא סוחב עליו כל יום, כדי שיראו כמה הוא גבר וכמה הכּל קטן עליו, בצד ולצעוק מול כל הפלוגה, קיבינימאט, נשברתי. לבכות עצמו למוות, עם כל הגודל שלו, עם כל הרזומה, הוותק, הדרגות והקול הסמכותי ושימות העולם. אני יודעת שאמרתי לך שלא. שאף פעם. אבל היום לרגע. עייפתי לי בצד של איזו דרך. ישבתי בצד, לנוח לרגע, ולא מצאתי בי את הכּח לקום. לא היום. חיפשתי את הצחוק המתגלגל ההוא, מאמש. אותו צחוק שסיפרתי לך עליו, זוכרת? אבל כשלא מקשיבים אי-אפשר לשמוע. גם לא צחוק מתגלגל. חיפשתי גם איזה אתמול אחד שייתן כּח, או מחר. משלא מצאתי, אפילו חיפשתי יד מזדמנת... סתם יד, כל יד. היום, בצד אחד, של דרך אחת, הייתי לגמרי לבד ולא הצלחתי לקום. או אז תביטי בי, במבט המחבק ההוא שלך, שואלת כבר את השאלה הבאה, בלי מילים. כי בין שתינו, למילים מזמן אין משמעות. כשפוגעים...ממשיכים הלאה. אמרתי לך אמש ועכשיו, מה קרה? תשאלי. אשתוק. לא אליך. אלי. המשפט הזה קשה לי יותר מכולם אולי ואת...את יודעת. מעולם לא הזקתי לאיש. בטח לא במתכוון. כשפגעתי, תמיד מצאתי את הכּח לבוא ולהגיש את הסליחה הראויה. ידעתי גם לקבלה משזו הגיעה לי. זה לא קל לבקש סליחה. לא קל גם לסלוח. לא להיפגע זה הכי קשה. אני אוהבת אותך, תאמרי בלי לומר. אני יודעת, לא אצטרך לענות. "נפגעתי". "המשיכי הלאה". כמה הייתי צריכה לשמוע את זה. לא ממני הפעם. ממך. "והכי חשוב..." תִשתהי עוד רגע, בטרם לכתךְ "אמונה?" אשאל "אמונה" תאמרי בלי שאלה "מה תִרצי לשמוע אפרת שלי?" "את ה'תמיד' של אתמול" תאמרי את שידעתי ולא אוכל לתִתוֹ לָךְ, לא היום. "תבואי שוב מחר" אומר. "ומחר מה?" "יום חדש, כך הבטיחו" המילים הונחו באהבה גדולה לכל מי שמחבק ואוהב אותי כאן, במילים וגם בלי, למי שרק קורא, רק מהנהן, מי שבוחר להגיב מי שבוחר שלא, בכלל, לכל מי שנמצא כאן, במקום הפרטי שלי. יגידו מה שיגידו, הציניקנים הגדולים, את החום שלכם, האמיתי, אני מרגישה, גם מעבר למסך הזה. למילים יש ערך, אף אחד לא ישכנע אותי אחרת. גם לחברות מהסוג הזה יש ערך. גם לאנשים. בעיקר לאנשים. אם הייתי חושבת ולו לרגע, שמשהו בכל החום הזה, האנשים האלה, איננו אמיתי, לא הייתי נשארת כאן ולו לרגע נוסף. אוהבת אתכם. |
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"אם הייתי חושבת ולו לרגע, שמשהו בכל החום הזה, האנשים האלה, איננו אמיתי, לא הייתי נשארת כאן ולו לרגע נוסף.."
אם הייתי חושב ולו לרגע שאינך מתכוונת לכל מילה לא הייתי חוזר אליך שוב ושוב מיוחדת ונפלאה שכמוך!!
שלב ההוכחות?
את יודעת זה כמו בפרסומת האחרונה של יס עם העורך דין הכושי כשיעל פויאקוב אומרת
why did you give him the"farsh orech din"?
את בחורה מבריקה בכל מובן אפשרי שניתן לחשוב עליו;כבר עברת על כל שלבי המשפט ועכשיו מה נותר לנו פסק הדין? גזר הדין?
את צעירה מדי בשביל זה ולעזאזל עם כל הפלצנים שלא יודעים לחפור קצת ולראות את הנשמה מתחת להררי המילים שלך
את מיוחדת ושאף אחד לא ישכנע אותך אחרת
מת עלייך
לב מלא ב-אהבה
אהבה אהבה אהבה
כולם כותבים על אהבה
חשים אותה
מתארים אותה
ובכל זאת כולם מחפשים ולא מוצאים
כוכב
על האומץ
להמשיך ולכתוב
טל,
לא כל הזהב נוצץ , לא כל מחבק מחבק ולא כל אוהב אוהב,
הכי חשוב שתדעי לזהות, שתקחי בחשבון שלא כולם
אוהבים אותנו ולא כולם יכולים להכיל אותנו,
העיקר שתהיי את כמו שאת...ככה אני אוהבת.
חיבוק אמיתי, קדימה מותק, שבוע חדש, אנרגיות חדשות.
לפעמים רק לפעמים נוצר מצב שהמילים כל-כך נכונות כל-כך פוגעות.
זה מרגיש כאילו אני זו שכתבה. אבל, לא המילים הן לא שלי!
את הצלחת בדיוק להגיד אותן. בלי שום תאום בלי שום הכרות!
בדיוק לבקש את אותו חיבוק. לתאר את אותה הרגשה שלפעמים כבר אין כוח ומה שרק רוצים זה לנוח...
שמחה להזדהות שמחה להרגיש ביחד...
תודה על הריגוש!!!!
עינת
איך זה שכוכב אחד מעז... לומר לי שלא ניתן לדרג פעמיים במשך 24 שעות אותו יוצר...
איך הוא מעז. למען השם?
חיבוק גדול ממני.
אמת.
מקסימה,
יש לך עוד גרופית:-)
*
פרח בר
טל מתוקה
אני מאלה שלא פגשו אותך מעולם
אבל אוהבת אותך ותמיד באה לקרוא ולהגיב.
שולחת לך חיבוק אמיתי (לא מכירה אחרים...)
ומאחלת לך ימים של שקט
לידך בשקט
מונה
שיעור מאלף
תודה
לנוח זו לא מילה גסה...לפעמים גם את זה צריך בשביל
עצמנו...לאגור כוחות ליום שיבוא...
שבוע מצויין
הכתיבה שלך מרגשת...
קצת עצוב לקרוא אותך לפעמים
כנראה שזה גל שכזה
תני לו לחלוף מעליך...
:-)
גם שת לא לצידי
את מחובקת
למרות שאינך לידי
את נאהבת
עם כל הדאגה לך
ולזהובייך
אוהב אותך
רק אור ואהבה יקירה
ושבוע נפלא
{{{{{{{{{{{{{
}}}}}}}}}}}}
יום חדש, כמעט ומפציע לו, יום מקסים . .
שלווה לרוחך
חיבוק ואהבה
שיהיה לך שבוע טוב
אהבתי
טל
אני כאן איתך ובשבילך
אני יודע שאת מרגישה את זה.
יש כאן אנשים אמיתיים
יש גם אחרים
אבל מאלה האמיתיים
יש אלייך אהבה והערכה.
זה שיעור בסדרת ה"שיעורים לחיים גירסת דינורה"
שנני אותו היטב ובהצלחה.
שלום טל,מה שלומך?
אני עוקב אחר הפוסטים שלך ולא תמיד מגיב.
אני אצטט לך משיר שיעודד אותך,של קובי אפללו:
"אולי אחרי הכל תגיע לשמיים
אולי אחרי הכל תשמח מהחיים
תאמר תודה ותהפוך פתאום למים
ותצטרף לים הרחמים....
תמיד צריך לשאוף ולייחל לטוב ביותר ונראה לי
שלכולנו מגיע לפחות לקוות.
מאחל לך לנסוק לפסגות חדשות,להכיר אנשים חדשים
ושיהיה לך רק טוב.תמיד
Keep the torch
פיני
היי טל
זה טבעי וכל כך אנושי, כולנו מתעייפים, ישנים, ממלאים מצברים, נטענים וממשיכים קדימה
זה יכול להתבטא באהבה, עבודה, לימודים או בכל דבר
אז קדימה להטען לשבוע חדש וזה לאחר מנוחה של שבת
להתראות אבנר
נפלאה אחת.
דינורה,
תמיד נעים לראות תגובה, כשאתה מרגיש שאתה חולק משהו שהוא כה שלך, אבל גם שהיא לא מגיעה או שהיא מגיעה ולא בזמן שרצית, תמיד תדעי שיש מי שאוהב, מעריך ומתרגש ממך ומכתבייך כל פעם מחדש, אני...
שבוע טוב חברה...
את האמת אני אגיד לך,שקיבלתי את ההודעה "צריכה אתכם... ".
נבהלתי,טסתי מהר אל הפוסט.
שהגעתי ממש נרגעתי לדעת שזה לא משהו רציני,ושאת במצוקה כל שהיא.
כתיבה נעימה,אני אאיר אותך בשל מצב רוח מעולה
דון ז'ואן - טל
לגיטימי לגמרי לעצור לנוח באמצע הדרך.
כי תמיד יהיו אנשים טובים שירצו לעזור...
שולח חיבוק גדול:)
כי הדרך עודנה נמשכת לאורך...
צריכה חיבוק נראה לי ..
קבלי ...
בתוספת כוכב ירוק מנצנץ