ביום שישי שעבר, ניתן היה לחוש באולם תיאטרון הקאמרי באווירה אחרת.
אחרי הכל, לא בכל יום מועלית הצגה העוסקת בסיפור אהבה של שחקנית מהתיאטרון המתחרה. מדובר היה בהצגה חגיגית במיוחד של "היה או לא היה" -  מחווה של ותיקי הקאמרי לוותיקי הבימה – ואכן ניתן היה לזהות רבים וטובים משחקני המדינה באולם – משני צידי הבמה.

המחזה (מאת עדנה מזי"א בבימוי עומרי ניצן) מגולל את סיפור היכרותם ונפתולי אהבתם של אלכסנדר פן (יחזקאל לזרוב), משורר נועז בתל אביב הבוהמיינית של שנות השלושים וחנה רובינא – "מלכת הבימה" (הלנה ירלובה).

ברקע, לא פחות מעניין מסיפור האהבה, מתחוללת מלחמת דורות ספרותית בין הדור הישן – המיוצג על ידי  המשורר הלאומי - חיים נחמן ביאליק (יוסי גרבר), ובין המשורר המרדן הצעיר – אברהם שלונסקי (אמיר קריאף).  פן, גבר יפה בעל מזג סוער, שהיה ידוע בחיבתו הגבוהה לטיפה המרה, באהבתו לנשים (ובאהבתן אליו) ולחיי הבוהמה והפוליטיקה – עלה לארץ בסוף שנות ה-20, מבלי לדעת עברית, ומהר מאוד השתלט על השפה. הוא החל לכתוב שירים – שירי אהבה לצד שירי מולדת חדשניים –מרדניים, שעוררו התנגדות בקרב חלק גדול מהקהל בארץ, והובילו אותו, בסופו של דבר, לבידוד ספרותי-חברתי.

פן פגש והתאהב בחנה רובינא, שחקנית אהובה ודמות לאומית נערצת, מבוגרת ממנו ב-18 שנה כשעוד היה נשוי לאשתו הראשונה (היו 3 סך הכל, למי שאיבד את הספירה, לא כולל רומנים מהצד). מספרים כי ממש לאחר היכרותם, כשליווה פן את רובינא לביתה ונשק לה – רובינא הודתה כי מאז אותה נשיקה היא "אבודה לכל החיים",  ואכן במשך 3 שנים ידעו השניים יחסים סוערים ורצופי עליות ומורדות, עד לסוף הבלתי נמנע.  ההצגה מתובלת בציטוטי שירה ואמרות שנינה,  שהם תענוג לאוזניים לכל חובב מילים ושירה,כאשר רובם מוחלפים בקפה "שלג לבנון" - לוקיישן מרכזי בהצגה, ובחיים הבוהמיינים דאז.

ההצגה מאפשרת הצצה לסצנה התל אביבית טרם קום המדינה, לעולם ומלואו שהתרחש ממש כאן. עיר שכבר אז הצדיקה את כינויה "עיר ללא הפסקה", מוצפת באמנים, יצרים, תשוקות, אהבות, דעות ואינטלקט. הדור הצעיר זוכה ב"בונוס" בדמוי חיבור בין  שירים ולחנים מוכרים ובין דמויות ידועות מן העבר, יחד עם ההקשר ההסטורי-אנושי שלהם (למשל "וידוי" של אלכסנדר פן, המוכר בביצוע הנפלא של יהודית רביץ).  

המשחק מצוין וההצגה מרתקת לאורך כל הדרך, אם כי עשויה להיות ארוכה מדי לצופה ששעתיים נראות לו זמן מוגזם לבלות בתאטרון.
 
ולסיכום  - היה או לא היה? היה טוב לתפארת. מומלץ.