אוטופיה
פתח מילוט.
לכאן אפשר לברוח מטרדות היום-יום.
הרבה קפאין, מוסיקה וספרים, אבל כבר בלי אלכוהול.
פוסטים פופולאריים
-
בפריז, עם ג'ורג' הריסון ובלעדיו
27/11/07 | 4674 צפיות
-
"אני כותב פסקול לעיר דמיונית", ראיון עם מורפלקסיס
8/9/07 | 4324 צפיות
-
הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
31/1/09 | 3000 צפיות
-
"אתמול בלילה חלמתי שמישהו אוהב אותי"
23/4/08 | 4543 צפיות
-
ברוס ספרינגסטין, 1982, אמריקנה אחרת
28/7/07 | 3578 צפיות
-
פוסט-איט! (שגרת בוקר)
17/2/08 | 2533 צפיות
פוסטים אחרונים
- הדבק שמאחד את הלילה עם העיר 31/1/09
- מדוע נכחדו הדינוזאורים? 23/1/09
- מכירת חיסול / שמונים ושמונה 17/1/09
- בוקר תלאביבי-עזתי גשום 9/1/09
- שלושה טיפוסים תלאביביים (ושלוש תמונות) 13/12/08
- הדייט המפתיע של ולווט 6/12/08
סיפור העין
אשה יושבת על מדרגה נמוכה על גג. לגופה שמלה כחולה בהירה, לראשה רעמת שיער-נחושת. השמש קופחת, והגג, שעוד לא החליט בעונה זו אם הוא יותר מזופת או יותר מסוייד, מתחיל להרתיח את ישבנה. האשה מתכופפת קדימה, פורשת ידיה לצדדים ומסתכלת אלינו, דרך גולת זכוכית מלאת מים.
כאן מתחיל הסיפור המעניין של התמונה הזו: התנועה המשונה, הלא-טבעית של האלמונית, שנועצת מבט אבל פניה אינם גלויים אלינו, והיא נותרת באלמוניותה. והטוויסט הסוריאליסטי: העין הענקית, בעלת המבט החודר, היא-היא הדג באקוואריום. פרשנות חדשה ומקורית לביטוי "עין הדג".
את התמונה צילמה דפנה על גג ברחוב מזא"ה בתלאביב, וזו גלריית התמונות שלה בקפה - מומלץ מאוד לבקר. התמונה המקורית נמצאת כאן, ניתן להגדילה עוד.
*
האמנים הסוריאליסטים גילו עניין מיוחד בעין האנושית. כתנועה רוויה סמלים, לעתים בוטים, לעתים קיטשיים, קשה היה לסוריאלסטים להתעלם מכל מה שהעין מייצגת: העין כאיבר המקשר בין האדם לעולם, העין כמצלמה. עין שבהיותה פקוחה רואה אותך ועוקבת אחריך, אבל גם אתה - הנעקב, הנחשד - יכול להתבונן לתוכה וללמוד על בעליה. ומכאן העין ככלי ריגול רגיש, דו-כיווני. הנה כמה יצירות סוריאליסטיות שבמרכזן עין.
מאוריטס קורנליס אשר (M.C Escher) הוא אמן של הפתעות גרפיות ואשליות אופטיות. יצירותיו, שמשלבות דיוק מתמטי-אובססיבי עם דמיון פרוע (ומכאן חוזקן ותחושת התדהמה שהן יוצרות), מחביאות לעתים איזה רובד מורבידי; כמו לדוגמה עין-המוות הזו, שמזכירה גם את הפרפר שעל גבו "מודפסת" גולגולת - אותו דימוי שחוק שהפך זה-מכבר לקלישאה.
אמן סוריאליטי אחר עם חיבה מיוחדת לעיניים הוא רנה מגריט. אצל מגריט העין ענקית, אדישה, לא לגמרי קשורה לסצינה ולמתרחש בה. זה, כמובן, כשהעין אכן מוצגת בציור ולא חנוקה מאחורי מטפחת-בד אטומה. הנה עין מציצה :
ועוד אחת, בציור שנקרא "המראה המזוייפת", זועק מסימבוליזם ועדיין מהנה. עין תלויה בשמיים, קוראת את מחשבותייך, כמו בשיר של אלן פארסונס פרוג'קט:
I am the eye in the sky I can read your mind
רודני סמית' הוא צלם שחלק מעבודותיו הן מחווה למגריט. אנשים עם מגבעות בנופים אוטופיים-רגועים-משונים, לעתים בגבם למצלמה. הנה משהו דומה למה שצילמה דפנה, עם הגדלה מלאכותית של העין.
ועוד צילום סוריאליסטי אחד (בלי עיניים, הפעם), גם הוא מחווה למגריט :
(הצילומים מתוך הגלריה של ג'ון קלירי) .
סלבאדור דאלי, מגדולי הסוריאליסטים, אמן שמזוהה מיידית עם הסגנון, ובכל זאת מעולם לא התחבב עלי יתר על המידה בעבודותיו הבוטות. ואחת מיצירותיו שכן מדברת אלי, והעסיקה את מחשבותי בהיותי צעיר, אינה מתחום האמנות הפלסטית כי-אם מתחום הקולנוע: כלב אנדלוסי, סרטם של דאלי והבמאי לואי בונואל. התמונה החזקה ביותר בסרט מופיעה בתחילתו: אישה צעירה יושבת, מישירה מבט עז. גבר מגיח מאחוריה, בידו תער. ההמשך אכזרי, מהפנט. הסרט כולו עמוס בסמלים סוריאליסטיים, הקושרים מין ומוות באופן גמלוני למדי. מומלץ לצפות בראש פתוח, להנות מהמגע של דאלי ובהקשרים לאמנות הפלסטית שלו, ולזכור תמיד שהסרט נוצר בשנת 1929 . לצפייה: חלק ראשון, שני ושלישי.
גם הפיקסיז כתבו שיר בהשראת הסרט הזה : Debaser
got me a movie
אחד מהסרטים האהובים עלי בכל הזמנים הוא ברזיל, של הבמאי המוכשר והגנדיוזי טרי גיליאם. פנטזיה ארוכה ומסוייטת על הווה-עתיד דיסטופי שמתרחש בשלטון טוטליטרי. סם לאורי (ג'ונתן פרייס) הוא פקיד תמים ואפרורי שנקלע לתקרית בירוקרטית, המתגלגת במהירות לאלימות וטוויית רשת של סודות, שקרים וטרור. הרבה סוריאליזם יש בסרט הזה, סצינות-חלום שנעות בין הרומנטי למפחיד. בסצינה המשמעותית בסרט יושב לאורי ב"משרד לאחזור מידע" - ובהקשר של הסרט, השם מרמז על משהו אורווליאני, עינו של האח הגדול. גם כאן, לכמה שניות, מופיעה עין ענקית בעדשה מהפכת. ובניגוד לסרט כולו, שרווי במבטים פאראנואידים ומחשידים, מבטו של לאורי מפוכח. מפוכח ומפוחד.
אחרון - טוני אורסלר הניו-יורקי עם העיניים הענקיות-מפחידות שלו, מוקרנות בוידאו על משטחים כדוריים מרחפים.
|
תגובות אחרונות
-
BenAlias
בתגובה על ניו יורק בעשר קלישאות
-
עמיר
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
-
SRoni
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (4), תלאביב של ויזלטיר ואבידן
-
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
-
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
-
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
תגובות (90)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני שמח מאוד שהזכרת את השיר הזה כאן (פעם שמתי אותו אצל ולווט) .
שיר ענק, אלבום מעולה לדייויד בואי - Earthling , ומעריצי בואי ה"כבדים" שנתקלתי בהם חלקו על דעתי . וכמובן, הטירוף הויזואלי של אורסלר שתפור יפה-יפה למוסיקה הזו.
סחטיקה
הנה עוד משהו בהקשר לעין דג , אבל מנעולית
http://e.walla.co.il/?w=/274/1083548
וכמובן אם הזכרת את טוני אורסלר אז הנה, עם דייויד בואי
http://youtube.com/watch?v=H4YjzezXy30
מדהים כמה דראם אנ בייס משלתב יפה עם סוריליאזם שכזה. כאילו הז'אנר הזה חיכה לו
כנרת, תודה רבה על ההמלצה על הספר .
קראתי את הפוסט אליו הפנית - אני מכיר ילד בן שלוש וחצי שהיה שמח לשמוע את הסיפור הזה לפני השינה .
אסוציאציות חזקות מאוד עולות למול קלוזאפים של עיניים. ברברה קרוגר עלתה מיד מולי בקשר, אפילו לא זכרתי למה, גם מאן ריי (אולי כי יש לה איזו עבודה על בסיס עבודה שלו?), התפוז המכני, והסצנה האיומה עם החזקת העיניים פתוחות בכוח והשראת הבחילה.
אבל בצד כל האסוציאציות הדי מצמיתות האלה, הנה גם אחת, מרחיבת לב:
http://www.notes.co.il/gili/27103.asp
זה ספר מקסים, בעיני אחד מספרי הילדים היפהפיים של השנים האחרונות, שמשלב נפלא טקסט נוגע ללב של דורית רביניאן (אני לא יכולה לקרוא אותו באגביות,בלי להתרגש עד דמעות) וציורים (לא איורים) של נטע הררי נבון, יפהפיים וסוחפים.
והכי שווה בהשראת הספר, זה כשילדה קטנה אחת, אחרי הקריאה ולפני השינה, מחזיקה לך את הראש בשתי הידיים, ומסתכלת עמוק לתוך העיניים שלך כדי למצוא בהן את עצמה.
מקנא בך מאוד מאוד. באמת .
צפוייה לך חוויה חזקה . רק תפנה כמה שעות, כבה את הטלפון, סגור אורות ותצטייד בקפאין, או אלכוהול, או כל חומר אחר שאוהב את חברתך .
בהמלצתך מיד יצאתי אל האוזן כדי לראות את העין :) של ג'ונתן פרייס בסרט "ברזיל" של גיליאם.
לא סתם - דירקטור'ז קאט!
סרט מטורף ומופלא.
תודה לך.
עכשיו אני אץ לקנות אותו!
תודה על ההפניות ועל ההזמנה .
ראה ברברה קרוגר - אמנית פמיניסטית חשובה שזה היה נושא מרכזי בעבודתה. קארה ווקר גם - כיצד העולם נראה דרך המבט הגברי.
חיפוש בגוגל : male gaze בטח יעלה גם חומר תאורטי. מאד מעניין.
למה לא תצטרף לקהילת האמנות?
איזה מבט? באילו יצירות? אשמח לפירוט .
תודה רנרט .
ואני מבין שאת הבלוג שלך צריך לקרוא לפי סדר כרונולוגי
.
תודה תודה תודה יעל !
בהצלחה ביום ראשון
.
תודה רבה! יש לך אולי את השיר המלא של דילן תומס ?
תודה לילי על ההסבר המפורט והיפה, שהדגיש לי את בורותי בעניין. נשמה דיגיטלית ומופרעת ל - JB ? אני פשוט חייב לשמוע את זה . בתיאור שלך מאוד מסקרן . איכשהו נראה לי שהגישה ה(נראית עכשיו אנכרוניסטית) תדבר אלי .
תודה.
עמיר,
עונג לקרוא אותך. עונג צרוף והנאה עצומה של אמנות נטו.
שא ברכה.
וכוכב.
מצוין. תודה על ההפנייה לגלריה של דפנה. מרתק וכוכב.
לפני שנים רבות ראיתי את הסרט של דאלי ובונואל - ועד היום אני נושאת את זיכרון העין הזאת...
ומכיוון שאני אדם של מילים, בחרתי להביא כמה מובאות שיריות על עיניים:
גרגירי עיניך נפזרו, כָּמָשוּ
שְמֵך, דק-מן-הַדַּק, כצליל נמוג,
ובין קפלי צעיף קמוט נשאר רק
ניחוח דבש ידיך התמימות... (לא אשוטט - סרגי יסנין)
...צינת הכסף בעיניה...
לנוגה סער צועני זה
כל הדברים ראֹה יראוה,
אך הדברים היא לא תראה עוד... (רומנסה סהרורית - פדריקו גארסייה לורקה)
שחר פורץ מעבר לעיניים
מקֹטבֵי קדקד ובוהן דם הזלעפות
גולש כים... (אור פורץ - תומאס דילן)
היי עמיר
תודה על תשומת הלב. כתבת פוסט מעולה, כמו תמיד. הרזידנטס, כן, פעם, בנעוריי, לפני שהפכתי לבטטת כורסה חורקנית (אני, לא הכורסה), אהבתי מאוד לשמוע אותם. אין לי מושג מה קורה איתם היום אבל הם היו חדשנים ופורצי דרך ונביאים. פחות מוזיקאים גדולים ויותר פילוסופים של סף האלפיים. שנות השמונים היו בעצם הפרידה מהעולם האנלוגי הישן כפי שהכרנו אותו, והרזידטנס השכילו לזקק את הפרידה הדרמתית הזו.
הצטיינו בעיקר בגירסאות כיסוי. הפרשנויות שלהם לקלאסיקות רוק וסול (למשל, ג'ימס בראון) היו מדהימות, כי הן עיקרו את הנשמה המקורית מהקטעים, לגמרי סרסו ועיוותו אותן. במקום הנשמה המקורית, הם השכילו להשתיל בשירים נשמה חדשה, דיגטילית, מופרעת ומבהילה.
אולי היום זה ישמע מעט אנכרוניסטי, אבל ככה זה עם נביאים.
תודה על "דירוג התוכן"
לא מכיר לא מכיר .... רץ לחפש פרטים .
בדיוק, הצמרמורת.
ראיתי לראשונה בגיל חמש-עשרה, מורה נלהב (מדי) לאמנות שהושיב אותנו מול הדבר הזה בלי להגיד מילה מראש (או באמצע, או אחרי) . פשוט, הדבר עצמו .
LOL , נראה לי שביקרנו באותם בתים . דאלי באמת מתאים לפוסטרים, בדרכו המיוחדת .
את בית דאלי ליד ברצלונה פיספסתי (איזה פוסטרים תלויים שם, לדעתך? ) .
שכחתי להזכיר את השיר
Angel Eyes של ההרכב המרגש ChungKing שתמיד עולה בראשי בהקשר של עיניים.
השיר מעלה לי דמעות בעיניים :)
תודה :-)
12 הקופים אכן מוערך מעט מדי. סרט מעולה.
גם אודילון רדון צייר סדרה שלמה של עיניים...
שיו
כמה צחקתי על הצמרור שלך...
אז זהו
שראיתי את הכלב פעם 1 ב1989 באיזה שיעור
ופיהקתי
אבל בועז ארד, בתערוכה שנה שעברה במוזאון ירושלים פשוט האיר את זה בישראליות
דיבב כל כך מצחיק
שהתאהבתי בסרט ("הי אישה שכחת לגלח את הבית שחי")
לעניין כלב אנדלוסי של בונואל - עברו כ-20 שנים מאז ראיתי את הסרט הזה לראשונה - וגם לאחרונה - במסגרת אחד מקורסי הקולנוע בסינמטק ירושלים - ועדיין עצם המחשבה עליו מצמררת אותי.
דאלי היה עבורי ההוא של הפוסטר מהתחנה המרכזית הישנה....
אפשר גם למסגר בפרזולי זהב ואז יש יצירת אומנות על הקיר. כדאי להוסיף מפיות תחרה על ידית הספה והנה המראה המושלם.
עד שהייתי בבית שלו מחוץ לברצלונה.
הוא חי את הציורים שלו.
והכלב האנדלוסי. מדהים. והגרסה של בועז ארד מדהימה. חיה.
עדין הוא קיטש
מאן ריי עשה סורייליזם עם מנגינה לדעתי. בכלל בצילום זה סורייליסטי.
ביצה פה עין שם ונכנסים לעולם חלומות הזוי.
מאוהבת בסורייליזם. כולם היו מוריי.
בעניין הסוריאליזם - גם אני בדר"כ לא מחסידי דאלי, כמו שכתבתי. אכן הרבה מניירות ואובר-איפורמציה . מגריט דווקא נכנס למשבצת קצת שונה אצלי - הוא הרבה יותר צנוע, פחות מודע לעצמו, יש בו איזו איכות "חלומית" ואווירה שלא באה על חשבון העומק .
דושאן ושאר הדאדאיסטים, הכתיבה האוטומטית ושאר נפלאות התקופה - אני עדיין צריך להיכנס לזה לעומק .
בהצלחה בשיפוץ !
ליאת, תודה רבה על התגובה !
(התאפקתי לא להגיד שגם התגובה בפרוסות) .
ותודה רבה על האזכור ל - 12 קופים . סרט נפלא ולא מספיק מוערך, לטעמי . הנה חדר החקירות המפחיד שלו, עם העיניים המסתכלות .
כבר יומיים אני קוראת בפרוסות את הפוסט שלך ומתכננת תגובה מתאימה. בין לבין ניקוי, פינוי וספיקת ידיים בפולנית אל מול האבק שהשתלט כאן על כל פנים ובישיבה בלתי אפשרית כאן (ולראיה, תשובתי הקטועה קודם שנשלחה לה כך פתאום).
אני לא חובבת של הסוריאליזם המאוחר של מאגריט ודאלי. הוא נדמה לי תמיד מאנייריסטי ופופוליסטי. אני דווקא אוהבת את זה המוקדם של דושאן ואמנים אחרים (למדתי קורס שנתי על המניפסטים של הדאדא והסוריאליזם ושל העבודות המוקדמות. מרתק, לא פחות).
בכל מקרה, מאד אהבתי את הצילום של דפנה. השבירה של הגוף האורגני והפקעת העין מאותו גוף עצמו, מרתקת אבל שמת לב שאין עין מצולמת שמעבירה את כל הקסם של העין האנושית ב-live?
ואם כבר עיניים וטרי גיליאם, ראיתי בשבת את "12 הקופים" שלו. חדר החקירות המוזר שלו מתחקר כל אסיר כשרובוט ועליו מסכי-עיניים ועוד ועוד מסכי עיניים שבוהות בו וגם ג'ונס, אחת החוקרות, שמביטה על העולם דרך זכוכית מגדלת שהופכת אותה לחד-עין מבעית (את התמונות אנסה לחפש כאן)
כבר יומיים אני קוראת בפרוסות את הפוסט שלך ומתכננת תגובה מתאימה. בין לבין ניקוי, פינוי וספיקת ידיים בפולנית אל מול האבק שהשתלט כאן על כל פנים ובישיבה
אני לא חובבת של הסוריאליזם המאוחר
חחח תודה :)
אתה מוזמן לקפוץ לגלריות שלי לתמונות נוספות ובבקשה - לא לחסוך בתגובות.
שוב תודה.
ארז.
וזה מתוך הסרט רתיעה של רומן פולנסקי, תמיד סביב אותו עניין :
http://www.youtube.com/watch?v=0NJUwvhi6XE
איזה יופי של צילום! קרוב קרוב .
תהנה (?) מהצפייה בסרט של דאלי .
אני לא אמנית....
אני אוהבת יותר תהליכים של הפקה (וכדי להראות את התהליכים - אני מצלמת)
אבל שמחה שנהנת והדמיון שלך גם....
וואו! כמה עניין ויופי!
תודה על הרפרנדום לסרטו של דאלי - לא ידעתי על קיומו ומיד אני הולך לראות. תודה אגב על זה שלא הרסת את ההפתעה למי שלא ראה עדיין...
אין ספק שעיניים הן דבר חשוב.
עיניים להם ולא ישמעו....
זו תמונה של אורית - חברתי הטובה בהירת העיניים. כשקניתי את עדשת הווייד-אנגל החלטתי לבדוק אותה עליה וזו התוצאה לשיפוטכם.
תודה :)
ארז
http://crystalrock.ecrater.com/
ואם מגריט - אז למה לא דאלי והכי טוב בתוספת היצ'קוק - בכבלי השכחה מ-1945
צודק ! נדמה לי שהסצינה הפותחת את העונה השלישית מצולמת כולה כמשתקפת על עין. או שאני טועה?
וכשאתה מסתכל על המבט החודר של בנג'מין ליינוס, אתה יכול פשוט להבין על-סמך איזה קריטריון בחרו את השחקן (רמז: לא איכות המשחק).
ועכשיו הזכרת לי את הסרט Repulsion של רומן פולנסקי, עם סצינת הסיום הבלתי-אפשרית שלו.
תודה אריאל.
אני יכולה "לקלקל" לך קצת על הצילום
מבחינתי ההפקה חשובה הרבה יותר מהקליק.
זה צולם ב1996...כחלק מתרגיל של צילום אופנה.
המצולמת, היא רקדנית, ולכן הבעת הגוף.
הלוקיישן - הסביבה התל אביבית שאני חוויתי אז. וכשבחרתי לוקיישן מבחינתי, אז ,גגות תל אביב היו הסטייטמנט האופנתי שלי...
זה לא תרגיל בסוריאליזם לכן אין את הכללים של הסוריאליזם אבל אני מאד אוהבת את הזרם הזה... לכן ההשפעות...
דווקא כצילום אופנה זה לא מוצלח כי לא רואים את הבגד מספיק, אבל מצד שני כחלק מצילום אופנה זה אומר הרבה על האוירה של מי שלובש אריסטו שמט (ב96 זו היתה אחת החברות הכי נלבשות ע"י תל אביביות)
קלקלתי? (כשנותנים יותר מדי רקע זה הורס את מה שהדמיון מרשה לעצמו...)
תודה. ישנם עוד אזכורים לעיניים- אפילו לזיו קורן יש תמונה של חיילת בצהל שמצולמת דרך הכוונת הטלסקופית של הנשק- אני חושב שזה אפלו השער של אחד הספרים שלו.
דרך אגב- יש לי את ספר הכובעים של רודני סמית- יפה ומעניין מה אפשר לעשות עם צילומי אופנה כשיש קצת יצירתיות
מיד אקרא לדפנה להגיב על האבחנה היפה שלך .
במהלך קריאת כל הפוסט המעולה והמושקע שלך, ממש ידעתי כיצד הוא יסתיים - מה תהיה בחירתך האחרונה בחקר העין בתרבותובאומנות.
טעיתי!
עמיר- איך חובב Lost שכמותך יכול לעבור פוסט מפורט כזה בלי לאזכר את מוטיב האקסטרים קלוזאפ על עין הפותח כמעט כל עונה ב Lost כמו גם פרקים אחרים??
צילום נהדר. מראה שהרבה מחשבה ותכנון הושקעו בצילום. כמו שנאמר- העין היא יותר מאיבר בגוף. היא סימבולית לכל כך הרבה תכונות, ובכל כך הרבה אמונות, כך שכל אחד יכול לקחת כרצונו את המשמעות של הצילום. המתבונן צריך לשאול את עצמו- למה האשה פורשת ידיים, מדוע היא נשענת קדימה, מדוע נבחרהבחורה צעירה ולבושה בצורה אופנתית?
גם הצילום עצמו- מאוד מואר ופתוח. אם תביטו בתמונות האחרות שהובאו כדוגמאות- רובןיותר חשוכות ודרמטיות- להוסיף למסתורין. כאן אין שום עזר חיצוני או "עיצובי" להרגשת הסוריאליזם. כל הבחירות האלו מעניינות ומושכות את העין ואח"כ את המחשבה- כמו שצילום מוצלח אמור לעשות. יפה מאוד!
תודה רבה מיכל .
ברזיל באמת סרט נפלא, ממליץ (לבעלי אורך-רוח, בעיקר) על מהדורת קריטריון הכוללת 3 DVDs , עם גרסאות שונות של הסרט . חקירה לעומק הסיפור ובנבכי נפשו של גיליאם .
תודה על ההפנייה לאריק סאטי . לא מכיר את הסרט, אבל ראיתי בגלריה שלך ציורים של פרנסי פיקביה .
חשבתי עליהם לא מעט . ואז נזכרתי שאני לא מספיק מכיר את המוסיקה שלהם .
איפה לילי טיילור ? לדעתי היא מכירה אותם מצויין .
תודה רבה , אתגר .
תודה על הרשומה המרתקת!
סוריאליזם מרתק גם אותי, ואת הסרט "ברזיל" ראיתי לפני שנים לפחות חמש פעמים, אכן סרט נהדר.
המלחין אריק סאטי הוגדר אף הוא כ"סוריאליסט" שהקדים את זמנו במוסיקה. הוא גם כתב את המוסיקה לסרט של רנה קליר "הפסקה" וכיכב בו. נתת לי השראה לכתוב על זה...
מיכל
חלילה, שום דבר לא אכזרי בתמונה...התייחסתי לטקסט של עמיר על הסרט של דאלי.
ומה עם להקת הרזידנטס (The Residents)?
תודה חנה!
(לא הבנתי מה אכזרי בה.... )
יופי של תמונה, ולא פחות מזה - יופי של פוסט. מקיף, מלומד ומעניין. השכלתי. תודה!
נו, זה בדיוק הזמנים שלי ברורשעצם הסיכוי שהוא יעשה את זה, מכתיבה לי התרחקות אלגנטית מהמסך. ברררררררר.
אני משער שאת מתכוונת בהקשר של הסרט של דאלי -
יש כל הזמן תחושה של "אין סיכוי שהוא הולך לעשות את זה, אין סיכוי שהוא הולך לעשות את זה" , וכמובן שהעין מרותקת למסך, עד ש, ובכן, זה קורה .
איזה עיניים !
הזכירו לי, מתוך השיר של טלויז'ן - Friction -
My eyes are like telescpoes .
תודה, שיר . ההנאה שלי .
ציורים משונים מאוד .
איזה הצטרפות של מקרים !
בדיוק כתבתי על חגיגות יום הולדת המאה לבתה דוויס.
לי בונטקו מציירת עיניים - בין היתר.
ארז !
התמונות היפות מהסרטים של קובריק לא פוטרות אותך מאתה-יודע-מה .
קדימה, לעבודה.
העובדות! העובדות! אדוני היקר, העובדות הן כמו שאנחנו מפרשים אותן; אבל בחיי הנפש שלנו אין שום עובדות; רק החיים, כפי שהם נגלים לנו מהיבט זה או אחר.
בגלל שסיפור האסון שלי שהופיע בעיתון, מעשה הייאוש שלי, עוררו את תשומת הלב, את הרחמים...
תודה, שולמית .
ולמה להתנצל? אני בטוח שאין כאן מישהו שהפרט היפה הזה חמק מעיניו .
איזה פוסט מרהיב! ועין הבחורה ויפי רגליה ועורה, בחירה מעולה
ותסלח לי על התגובה השטחית.
אין כמו עין נגד עין הרע !
נו, והיא עובדת ?
(אגב, שימי לב שיש לה שני סטים של ריסים, או משהו כזה) .
אוי , שיפוצים !
לבי לבי לך . לפחות יהיה לך המון על מה לכתוב כשזה ייגמר .
(לדויד גרוסמן היה, בכל אופן) .
זאת העין שלי !
קניתי אותה פעם בירושליים נגד עין הרע.
או.
הנחישות משלמת.
אין משקפיים. יש חריץ לעיניים המקוריות כדי שלא יתקל בעוברי-אורח. בדיעבד התברר שהחריץ לא עזר. אבל במילא הוא הלך עם זה 5 דקות ומיצה את העניין.
עכשיו מוציאים פוסט, כשאני באמצע שיפוצים ועוד כזה שיש לי מה לומר לגביו?
אני עוד אשוב להתעמק ובגדול.
et voila
(יש לו משקפיים? )
תעלי קודם כל את התמונה ל"תמונות שלי" בקפה . משם תמשיכי הלאה (או עזרה ממני במייל).
ועכשיו?
העלית את זה כ - .jpg ישירות מהכונן שלך, לדעתי .
בכל מקרה , אצלי מופיע ריבוע קטן עם איקס (אם זאת התחפושת - היא ממש מוצלחת, אבל נדמה לי שלא) .
בצד שמאל.
הלו .... איפה התמונה ?
אומנם הדבר רחוק מיצירת אומנות בכל קנה מידה, אבל לפחות רלבנטי לנושא...
הבן שלי החליט השנה שהוא רוצה להתחפש לעין.
הנה הוא מחופש:
תודה, ברק .
וואו... איזה צילום מדהים!!!
זום הפוך על החיים :-)
אחזור לככב
תודה ! טפו-טפו touch wood .
בלי עין הרע...
יופי.
יום טוב
תמי.
אה קראתי... טירוף מוחלט. אבל עדיין ז'ורז' ואני יחד... תספר את זה ללוסקי... הוא בטוח יצחק.
תודה קשת .
מי שאהב את התמונה של דפנה מוזמן להגיב, לככב ושאר הדברים שעושים בקפה - גם ובעיקר אצלה .
My pleasure , למרות שאם קראת את הספר - לא בטוח שאת חותמת על שכנוּת כזו.
תודה על השיעור המרתק והמרהיב....
תודה על ההפניה לגרליה של דפנה....(.אכן שווה )