הדבר שחשבתי עליו הכי הרבה היה הרגע שבו תגמר המלחמה. פחדתי מרגע זה כי לא נשאר לי אף אחד בעולם. אמי מתה עוד בתחילת שהותנו בגטו ואבי מת לאחר מכן. אחי מת במיידנק, ואני נשארתי לנדוד בין מחנות העבודה למיניהם. לא חשבתי על עתיד של משפחה וילדים , גם לא חשבתי על לשרוד. חשבתי רק על "מה יהיה אחרי המלחמה" ו"מה אעשה ואל מי אלך".

אמי ברכה אותי לפני מותה בגטו שאזכה לפגוש את הילדים שנמצאים ברוסיה. שני אחי נסעו בתור ילדים לפנימיות ברוסיה. אך אני לא ידעתי אם הם בחיים וגם לא ידעתי מה קורה עם אחי שנמצא בישראל. ידעתי שנשארצי לבד מכל המשפחה ופחדתי מרגע השחרור ממחנה העבודה.

מתוך ראיון שערכתי לשרה גלר ניצולת שואה מפולניה בתאריך 27.03.08