כותרות TheMarker >
    ';

    Professional

    הגיגים של יועץ אבטחת מידע, האקר, יועץ, איש עולם ה-corporate בעבר ועצמאי בהווה.

    טוב, אולי גם כמה דברים אישיים...

    ארכיון

    לא זה טוב

    17 תגובות   יום שלישי, 8/5/07, 09:10

     

    בדרכי לעבודה שמעתי ברדיו את פינתה הקבועה של אמו של ידידיה מאיר (רדיו קול חי, אל תשאלו). היא מנחת הורים ותיקה ובפינתה הקצרה מציגה סוגיות בחינוך. להלן התובנה להבוקר.

     

    כאשר ילדנו מבקש משהו, לפעמים התשובה הנכונה היא לא. זו התשובה הנכונה כי במקרה זה לא נכון לתת לו מה שהוא ביקש. אבל גם מסיבה אחרת.

     

    יש עניין חינוכי לומר לילד שלנו "לא". זהו לא "לא!" אלא "לא.". בנחת ובשלווה, בלי כעס.

    קשה לנו לומר לילד "לא". הוא יהיה מתוסכל, יכעס ואולי יבכה. אנחנו אוהבים אותו. אנחנו מרחמים עליו. אנחנו גם מרחמים על עצמנו כי נצטרך לסבול את כעסו.

     

    אבל צריך לחנך את הילדים שהתשובה היא לפעמים: "לא". צריך לחנך אותו להתמודד עם התסכול מזה שלא כל מה שרוצים מקבלים.
    צריך להיות מוכנים להכיל את התסכול שלו. להיות איתו בכעסו. זה חלק לא פחות חשוב מההסתגלות לעולם.

     

    אנחנו לא יכולים (ואסור לנו) לכופף את העולם אליו. אנחנו צריכים להביא אותו (בדרך נכונה ובשלבים הנכונים) אל העולם. כפי שהוא.

     

    צריך לדעת להתמודד עם המציאות כפי שהיא. גם כשהיא לא מתאימה לרצונותינו.

     

     

    כאשר נחטף נחשון וקסמן ז"ל, היו תפילות רבות להצלתו. בסופו של דבר, נהרג נחשון על ידי המחבלים בעת המבצע לשחרורו.
    בהלוויה אמר אביו של נחשון: "אכן, התפללו רבים להצלתו. התפללנו לאבינו שבשמים. אבל לאבא מותר גם להגיד לא."

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/07 19:19:

      "לאבא מותר גם להגיד לא"..

       

      הכרתי אישה חולת סרטן שבקשה רבות שיתפללו עליה, התחננה על חייה.

      כשנכנעה למלאך המוות, אמרה לי ולעוד כמה שהיו איתה את המשפט הזה,

       שפילח והצמית אותי,  ומלווה אותי כבר שנים. :(

       

       

       

       

        8/5/07 19:04:

       

      צטט: סנייק 2007-05-08 18:24:25

      לא זה לא... עד שמגיע מבוגר אחר.

       

      למה? מה קרה ? למה אתה בוכה ?

       

      באמת ? מסכן קטן שלי.

       

      הלב נחמץ, רוצה להגיד לא... אבל לא יכול - צריך לסגור וזהו.

       

       

      היתכן שאנחנו לפעמים צריכים לעשות משהו *חינוכי* שכרוך בתסכול של הילדים? לא יכול להיות...

       

      "איזה חמוד, תראה איך הוא שופך את הפח של השכנים... קורע..."

       

        8/5/07 19:00:

       

      צטט: עמית כנעני 2007-05-08 12:49:58

      מאוד מאוד מסכימה, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לא, ולא בכעס, מתוך העובדה שזה המצב, והאמת? *אני* מרגישה את זה מאוד נכון, ולעיתים קרובות (כמו תמיד עם ילדים..) כשאתה משוכנע באמת שזה חיוני ונכון, לרוב הם מקבלים אתזה. (או שלך יותר קל לגרום להם לקבל את זה כשאין ברירה? למשל, חגירה בכסא בטיחות, הם לאתמיד אוהבים את זה אבל תמיד זה *נעשה* )

       

      אני מסכים. אבל זה כאשר העניין ברור לך ואת משוכנעת בו.

       

      ומה קורה כאשר אני בעצמי לא בטוח? האם אני צריך לומר משהו *פסקני*, כדי שיהיה קל לקבל אותו? האם אני צריך לומר משהו *ספקני*, ואז יהיה לי קשה לשכנע? או שאולי צריך להיות דמוקרטי?

       

      לפעמים זה קצת *מסתבך*.

       

      ולפעמים (אצלי, לא אצלך) להורים אין סבלנות ואז זה: "לא, כי אני אמרתי וזהו". (אזעקה! שגיאה חינוכית...).

       

        8/5/07 18:24:

      לא זה לא... עד שמגיע מבוגר אחר.

       

      למה? מה קרה ? למה אתה בוכה ?

       

      באמת ? מסכן קטן שלי.

       

      הלב נחמץ, רוצה להגיד לא... אבל לא יכול - צריך לסגור וזהו.

       

        8/5/07 12:49:
      מאוד מאוד מסכימה, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לא, ולא בכעס, מתוך העובדה שזה המצב, והאמת? *אני* מרגישה את זה מאוד נכון, ולעיתים קרובות (כמו תמיד עם ילדים..) כשאתה משוכנע באמת שזה חיוני ונכון, לרוב הם מקבלים אתזה. (או שלך יותר קל לגרום להם לקבל את זה כשאין ברירה? למשל, חגירה בכסא בטיחות, הם לאתמיד אוהבים את זה אבל תמיד זה *נעשה* )
        8/5/07 12:10:

      איך להתמודד עם התיסכולים?

      נראה לי שנכון להעביר לילדינו את המסר של "הכל רשום והרשות נתונה". אומנם נוחתות עליהם גזירות, יש איסורים, ציווים, מגבלות, אילוצים וכללים. חלקם הגיוניים ונועדו להגן עליהם, וחלקם שרירותיים ו'לא הוגנים'..

      אך לצד כל אלה, נתונה להם הרשות לבחור בדרך ההתמודדות: האם להכנס לתסכול?  האם לוותר? האם לשנות את זוית הראיה?  האם למרוד?

      תפקידנו לצייד אותם בכלים לבחור באפשרות שהכי נכונה עבורם ותשרת אותם בצורה מיטבית בעתיד.

       

        8/5/07 11:37:

      "לא" של שלווה זה "לא" כל כך חשוב. זה "לא" שרוב הילדים לא זכו לשמוע,

      וגדלו להיות אנשים שלא יודעים לוותר, ויעדיפו להיכנס למלחמה, רק שיסכימו איתם.

        8/5/07 11:12:

       

      צטט: עידית ב 2007-05-08 10:24:19

      כהורה תמיד האמנתי בזה.

      כשהגעתי לסוף, הבנתי שאם במובן הזה אני ביתו של בורא עולם אם יש כזה (תסלח לי, אני עדיין בוחנת עם עצמי את האמונה שלי בו) - התשובה "לא" לא מתקבלת בהבנה.

       

      תהיתי אם ככה מרגישים, אפילו קצת, גם הילדים שלי. ואם כן, בחיים אני לא רוצה שהם ירגישו ככה. ולא משנה מה המחיר שאני אשלם על להגיד להם רק כן...

       

      עידית,

       

      האם את מתנצלת בפני על האמונה שלך?! גם אני בוחן עם עצמי את האמונה שלי.

       

      אני מזדהה עם התחושה שלך. אנחנו מצפים שההורים יתנו לנו הכל. ומה כאשר אנחנו לא מבינים את כל התמונה? מה אנחנו בכלל מבינים על איך העולם "צריך" להתנהל? אנחנו פשוט רוצים משהו, רואים את נקודת המבט שלנו, וזהו. פעמים רבות אין לנו נקודת מבט אחרת. אנחנו בני אדם.

       

      ולגבי ילדים: השאלה היא לא איזה מחיר את תשלמי בשביל לומר להם כן. השאלה היא איזה מחיר הילדים ישלמו. הרי בעולם התשובה היא "לא" פעמים רבות. האם לא תפקידנו ללמד אותם איך להתמודד?

       

       

       

       

        8/5/07 10:37:

       

      צטט: irisnaor 2007-05-08 10:11:36

      ישי,
      נושא מעניין שאני כאמא לשתי בנות קטנות מתמודדת איתו כל יום. זה נכון מה שאתה כותב על הצבת גבולות ועל להכיל את הקושי.
      העניין עם המילה לא היא שכמובן הקטנים לומדים גם הם להשתמש בה מהר מאוד ואז צריך ללמוד להתמודד גם עם זה.

      איריס,

       

      לשיעור הזה עוד לא הגענו. אני אצטרך לומר לילדים לחכות עד שאדע מה צריך לעשות...

       

      אגב, כשהילדים אומרים "לא" זה לפעמים כי הם רוצים לפתח אישיות משל עצמם. כלומר "לא" לשם "לא". צריך לתת להם מקום לצאת מהצל שלנו. זו מלחמה שהמטרה של הנלחמים בה היא להגדיר עצמם באמצעותה.

       

        8/5/07 10:24:

      כהורה תמיד האמנתי בזה.

      כשהגעתי לסוף, הבנתי שאם במובן הזה אני ביתו של בורא עולם אם יש כזה (תסלח לי, אני עדיין בוחנת עם עצמי את האמונה שלי בו) - התשובה "לא" לא מתקבלת בהבנה.

       

      תהיתי אם ככה מרגישים, אפילו קצת, גם הילדים שלי. ואם כן, בחיים אני לא רוצה שהם ירגישו ככה. ולא משנה מה המחיר שאני אשלם על להגיד להם רק כן...

        8/5/07 10:11:
      ישי,
      נושא מעניין שאני כאמא לשתי בנות קטנות מתמודדת איתו כל יום. זה נכון מה שאתה כותב על הצבת גבולות ועל להכיל את הקושי.
      העניין עם המילה לא היא שכמובן הקטנים לומדים גם הם להשתמש בה מהר מאוד ואז צריך ללמוד להתמודד גם עם זה.
        8/5/07 09:41:
      כל כך נכון וכל כך קשה
        8/5/07 09:31:

       

      צטט: י ש י 2007-05-08 09:26:01

       

      צטט: vg10 2007-05-08 09:21:43

      ישי,

       

      כשהתחלתי לקרוא חשבתי לשאול מה זה "קול חי" (אני כומבן יודעת...זה כמו "מקור ראשון...רק בדיבור....:))......

       

      כשהגעתי לסוף הפוסט - נחמץ לי הלב.

       

      היה קשה מה שכתבת.

       

      מאוד.

       

      :(

       

       

       

      אני מאוד מצטער.

       

      לצערי זה בדיוק המסר. לעצמנו.

       

      לפעמים לא טוב לנו ואין לנו מה לעשות בעניין. האם יש לנו כלים להתמודד עם זה? האם יש לנו כלים להכיל את הקשיים ובכל זאת להתאושש ולהתמודד?

       

      אני חושב שממך אני יכול ללמוד דוגמה.

       

       

      נבוך

        8/5/07 09:30:

       

      צטט: תמי ר. 2007-05-08 09:21:13

      מסכימה לגמרי.

      פעם אמרו לי שבגדול, להורים יש 3 תפקידים בחייו של הילד:

      1. להגן עליו  (בכל הקשור לבטיחות, ביטחון בריאות...)

      2. לאפשר לו לצמוח ולהתפתח ולתת לו כילים להגשים את עצמו בעתיד (מתן אהבה, מתן גריה, מתן הזדמנויות)

      3. להוות עבורו גשר בין העולם החיצוני לבינו.

      הנושא עליו דיברת שייך לסעיף 3: פה עליו ללמוד מה הם גבולות, מה הם כללים, איך לוותר, איך להסתדר עם אילוצים, עם אנשים אחרים. פה עליו ללמוד לשמוע את הלא.

      ילד שהוריו ממלאים רק את תפקידים 1 ו - 2 בחייו, יתקשה להשתלב בחברה ולקבל עליו כללים, ועל כן למרות שקיבל כילים לצמיחה ולהתפתחות, לא בטוח שיוכל ליישמם.

       

      תמי,

       

      אני רואה פה שני שלבים.

       

      השלב שבו אנחנו קול המציאות, האומרת "לא".

       

      והשלב (הלא-פחות-חשוב) שבו אנחנו צריכים ללמד את הילד להתמודד עם התסכול.

       

      אני לומד עכשיו איזשהו קורס הדרכה. במסגרת הקורס היתה לנו סדנה בנושא התמודדות עם קשיים. ה"מודרך" מציג קושי ואנחנו צריכים להתמודד עם זה.

      אחרי שלמדתי שיעור בהקשבה (לא קל לי לצמצם את עצמי ולהקשיב כמו שצריך) למדנו גם להתייחס למצב שבו אין פתרון. אנחנו הגברים, כאשר שומעים על בעיה, במקום להקשיב ולהזדהות, בדרך כלל עסוקים בלמצוא פתרון. צריך לדעת מה לעשות כשאין. לדעת להכיל את הקושי ולחיות איתו. לא פשוט.

       

        8/5/07 09:26:

       

      צטט: vg10 2007-05-08 09:21:43

      ישי,

       

      כשהתחלתי לקרוא חשבתי לשאול מה זה "קול חי" (אני כומבן יודעת...זה כמו "מקור ראשון...רק בדיבור....:))......

       

      כשהגעתי לסוף הפוסט - נחמץ לי הלב.

       

      היה קשה מה שכתבת.

       

      מאוד.

       

      :(

       

       

       

      אני מאוד מצטער.

       

      לצערי זה בדיוק המסר. לעצמנו.

       

      לפעמים לא טוב לנו ואין לנו מה לעשות בעניין. האם יש לנו כלים להתמודד עם זה? האם יש לנו כלים להכיל את הקשיים ובכל זאת להתאושש ולהתמודד?

       

      אני חושב שממך אני יכול ללמוד דוגמה.

       

       

        8/5/07 09:21:

      ישי,

       

      כשהתחלתי לקרוא חשבתי לשאול מה זה "קול חי" (אני כומבן יודעת...זה כמו "מקור ראשון...רק בדיבור....:))......

       

      כשהגעתי לסוף הפוסט - נחמץ לי הלב.

       

      היה קשה מה שכתבת.

       

      מאוד.

       

      :(

       

       

        8/5/07 09:21:

      מסכימה לגמרי.

      פעם אמרו לי שבגדול, להורים יש 3 תפקידים בחייו של הילד:

      1. להגן עליו  (בכל הקשור לבטיחות, ביטחון בריאות...)

      2. לאפשר לו לצמוח ולהתפתח ולתת לו כילים להגשים את עצמו בעתיד (מתן אהבה, מתן גריה, מתן הזדמנויות)

      3. להוות עבורו גשר בין העולם החיצוני לבינו.

      הנושא עליו דיברת שייך לסעיף 3: פה עליו ללמוד מה הם גבולות, מה הם כללים, איך לוותר, איך להסתדר עם אילוצים, עם אנשים אחרים. פה עליו ללמוד לשמוע את הלא.

      ילד שהוריו ממלאים רק את תפקידים 1 ו - 2 בחייו, יתקשה להשתלב בחברה ולקבל עליו כללים, ועל כן למרות שקיבל כילים לצמיחה ולהתפתחות, לא בטוח שיוכל ליישמם.

      פרופיל

      י ש י
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      Unprofessional

      My Google Reader Shared

      Securityfocus News