שוב אני מונה דברים ממיינת לפי מינים. הלילה מניתי יער עירוני ארבוריטום שבראש שלי, עצי נוי ועצי עבודה ועצי לכת. עצים בפועל ועצים בכוח כמו קיקיון ושיטה. ויש אהובים יותר ופחות, כך גיליתי, שהאשל תמיד זולזל בעיני והיה למלכודת אבק. והפיקוס הפושט יקר לי בשערי הניצחון שזו המצאה של צפון תל אביב וגם הפיקוס הרליגיוזי של שדרות נורדאו ושרשי האוויר של שדרות אחרות שפעם ינקו פחמן דו חמצני והיום הם כרוכים לפסלים חבוקים. הנה התחלתי ללכת ברחובות. ובכלל התכוונתי להישאר ולהיזכר שהייתי הולכת עם אמא שלי והיא הכירה לי את כולם: הצפצפה, האיזדרכת, הצאלון והסיגלון, אקלסטמון עם פריחה של מברשת, גרבילאה וברככיטון. ודווקא התעקשה שאזכור את השמות המסובכים יותר כמו בוהיניה פורפוריאה שיש כמעט בכל חצר. והשיחים המקיפים גינות הן של דורנטה ויש גם דורנטה מרהיבה עם שני גוונים. ועברנו לגור ברחוב עם עצי סיסם. סיסם הודי, היא אמרה. והוא עץ רענן תמיד וגם את פיח האוטובוסים הוא מוכן להמיר לחמצן ויש לו תרמילים שטוחים קטנים שמסתחררים ברוח. ובחצר היו עצי פרי אבל לא כאלה שסומכים על טובם וקונים פירות בסופר. שפע של עצי טיפוס מצוינים ולא רחוק עץ עצום של תות שהוא עץ אהוב וגם נדיב אם צריך עץ לשכון בו. ותותי העץ נאכלים לפני שיספיקו ליפול ולהירמס. וישנם עצי תנ"ך, התאנה היפה והחרוב המסכן שפעם עזים תורכיות היו מתנכלות לו וגם אלה, עצי הזית, בדרך כלל הובאו כדי לדבר אלינו שייכות ועצי הדקל כדי לסמל לתיירים את הלבנט מהגלויות. ויש עצים שנקלטו מארצות אחרות כמו אקליפטוסים שגזעיהם מתגעגעים לקוואלות ועל קליפתם מעתיקים שירים. ועצי המחטים שיש להם את ריח הקייטנה. כמה שנאתי קייטנה ואת שרף האורנים. כשבאה ההתרגשות של אהבת תיכון הגיע גם עץ הפיטנה על פרחיו הריחניים, לשים מאחורי האוזן. ישבנו על ספסל בגן ואהבתי מאוד את ריח השיער שלו חפוף בשמפו רויאל. האלמוגן פיזר מעגל אדום סביב עצמו. ובקיץ היו שאמרו שהעצים נאנקים מהחום. כבר היו לי אז דברים אחרים בראש. |
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בקיצור, לא הבנתי
התמזמזתם תחת
העץ
או שלא
טאמבו יקירה
איזה ידע! התרשמתי קשות
ואני אוהבת לחבק עיצים . (אמיתיים)
כל אחד והשריטה שלו... אוהבת שלך שרי
אהבתי
אהבתי
לפעמים אני מוצא שיותר קל לי לדבר עם עצים מאשר עם בני אדם
בחזית הבנינים שם אני גר יש פיקוסים אהובים. והפיקוסים מלכלכים את המכוניות כידוע.
יום אחד תלה איזה שכן עצומה הקוראת לראש העיר לטפל במפגעי הפיקוסים ולקצץ אותם.
הוספתי בדיו שאינה משתמעת לשתי פנים - שמכוניות לא עוצרות זיהום אויר, עצים כן.
כל כך הרגיז אותי.
והבאובאבים והמנגרובים
חסו בצל עצמם
לעינוג עצמי,
עלוותם - ערוותם.
כך גיליתי, שהאשל תמיד זולזל בעיני והיה למלכודת אבק.
תובנה לא פשוטה
נייר נטול עץ
"עצי לכת". זה נפלא.
<הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ>
אני מבינה שניסית
ולא הלך...
חלק ניכר מהשמות שמנית אני לא מכירה, וחלק ניכר מאלה שאני מכירה אני לא יודעת לקשר לעץ מסוים, כלומר אין לי מושג מה זה. פיקוס אני מכירה, ואת עצי הקייטנה - שאצלי נקראים עצי המחנה בצופים, ותוך רחרוח אחד הם גורמים לי להתגעגע הביתה.
הצטרפתי לטיול הבוטני שלך שהחזיר בי נשכחות מתקופת לימודי בבית הספר החקלאי במקוה ישראל. במקרה ענף ההתמחות שלי היה שתלנות כך שאת כל העצים שמנית דקלמתי גם אני . ביליתי שעות מול הפיקוס הבנגלי וחיכיתי לראות את שורשי האוויר ננעצים באדמה.
אפרופו עצים, בשדרות רוטשילד יש עצים החונקים את עצמם לטעת
כך אני קורא להם. אם תשימי לב תראי את שורשי האוויר מתלפפים סביב הגזע ויוצרים גזע עבות עם טקסטורה מיוחדת.
אין לי ספק שביום מן הימים אטע על עץ ממשפחת הטמבוריים על שמך
או אפילו אתרום פרוכת לבית כנסת.
תודה על הטיול .
איזה יופי!
אני מתעוררת כל בוקר מעל ואדי ירוק עם הרבה עצים שלא יודעת איך קוראים להם.
אבל אוהבת אורנים שמזכירים לי ביקורים שמחים בחיפה, בילדותי.
ופיקוסים עם עלים גדולים שמצילים, ואיזה שרדנים! שמזכירים לי תל אביב.
ואקליפטוסים. שמביאים ניחוח מעולם אחר. והרבה התרחשויות קרו מתחתם...