שוב אני מונה דברים ממיינת לפי מינים. הלילה מניתי יער עירוני ארבוריטום שבראש שלי, עצי נוי ועצי עבודה ועצי לכת. עצים בפועל ועצים בכוח כמו קיקיון ושיטה. ויש אהובים יותר ופחות, כך גיליתי, שהאשל תמיד זולזל בעיני והיה למלכודת אבק. והפיקוס הפושט יקר לי בשערי הניצחון שזו המצאה של צפון תל אביב וגם הפיקוס הרליגיוזי של שדרות נורדאו ושרשי האוויר של שדרות אחרות שפעם ינקו פחמן דו חמצני והיום הם כרוכים לפסלים חבוקים. הנה התחלתי ללכת ברחובות. ובכלל התכוונתי להישאר ולהיזכר שהייתי הולכת עם אמא שלי והיא הכירה לי את כולם: הצפצפה, האיזדרכת, הצאלון והסיגלון, אקלסטמון עם פריחה של מברשת, גרבילאה וברככיטון. ודווקא התעקשה שאזכור את השמות המסובכים יותר כמו בוהיניה פורפוריאה שיש כמעט בכל חצר. והשיחים המקיפים גינות הן של דורנטה ויש גם דורנטה מרהיבה עם שני גוונים. ועברנו לגור ברחוב עם עצי סיסם. סיסם הודי, היא אמרה. והוא עץ רענן תמיד וגם את פיח האוטובוסים הוא מוכן להמיר לחמצן ויש לו תרמילים שטוחים קטנים שמסתחררים ברוח. ובחצר היו עצי פרי אבל לא כאלה שסומכים על טובם וקונים פירות בסופר. שפע של עצי טיפוס מצוינים ולא רחוק עץ עצום של תות שהוא עץ אהוב וגם נדיב אם צריך עץ לשכון בו. ותותי העץ נאכלים לפני שיספיקו ליפול ולהירמס. וישנם עצי תנ"ך, התאנה היפה והחרוב המסכן שפעם עזים תורכיות היו מתנכלות לו וגם אלה, עצי הזית, בדרך כלל הובאו כדי לדבר אלינו שייכות ועצי הדקל כדי לסמל לתיירים את הלבנט מהגלויות. ויש עצים שנקלטו מארצות אחרות כמו אקליפטוסים שגזעיהם מתגעגעים לקוואלות ועל קליפתם מעתיקים שירים. ועצי המחטים שיש להם את ריח הקייטנה. כמה שנאתי קייטנה ואת שרף האורנים. כשבאה ההתרגשות של אהבת תיכון הגיע גם עץ הפיטנה על פרחיו הריחניים, לשים מאחורי האוזן. ישבנו על ספסל בגן ואהבתי מאוד את ריח השיער שלו חפוף בשמפו רויאל. האלמוגן פיזר מעגל אדום סביב עצמו. ובקיץ היו שאמרו שהעצים נאנקים מהחום. כבר היו לי אז דברים אחרים בראש.