אבל היום גלשתי במקרה לקליפ הזה

של שרון קרלן ונזכרתי שאני חתום עליו כבמאי

ביחד עם רומן לינצקי.

אני לא שוכח בדרך כלל דברים שאני מביים

אבל את זה שכחתי בעיקר בגלל שביימתי אותו

נגד רצוני

והסיפור הולך ככה:

לפני שלוש שנים בערך שרון ואני חשבנו לעשות ביחד קליפ

היה שיר, היה תסריט והסתובבנו בכל הארץ לחפש בית יפאני

לסצינת סאפוקו (הרא-קירי) שבה שרון תשים קץ לחייה.

לא בא לי לפרט מדוע הקליפ הזה לא קרה,

ושרון לא ביצעה את הסאפוקו

בכל אופן מה שכן קרה זה שקיבלתי טלפון בחצות של יום שישי

אחד משרון שהכריזה שהיא במשבר נוראי וזקוקה לעזרה

באופן נואש.

מסתבר שהיא אמורה לצלם למחרת בבוקר קליפ לשיר אחר שלה (כדור שמחה)

בהשתתפות ארבעים ניצבים.

הבמאי (רומן לינצקי שגם צילם) הבין לפתע שבלי עוזר במאי

(במקרה הזה מישהו שירוץ אחרי כולם כל היום ויצרח במגאפון)

הוא לא יצליח לעבור את היום בשלום.

(מה שנכון, זה באמת היה טירוף לנסות את זה, בעיקר שאתה מאחורי המצלמה.)

שרון התחננה, ואני נעתרתי, לא רק בגלל שהיא זמרת ויוצרת מוכשרת

אלא בעיקר כי זו היתה הזדמנות לראות את רומן עובד מקרוב.

אני רק אציין שרומן לינצקי הוא צלם מהסוג שאתה מת לדעת איך הוא עושה

את מה שהוא עושה, שזה לא פחות מקסם בכל מה שקשור לצילום.

אז שבת בבוקר, ליד שדרות יהודית, עם רומן ושרון,

וארבעים ניצבים שהם למעשה

המשפחה של שרון וכל החברים מפייסבוק.

אני לא זוכר למה שרון התעקשה שאני אהיה שותף עם רומן בקרדיט על הבימוי,

אחרי הכל זה היה רעיון שלו כל הסיטואציה, אולי בגלל שירקתי שם דם

במשך כמה שעות טובות (אל תקנאו בעוזרי במאי)

ואולי בגלל שוט אחד שבו ביקשתי מהקהל (הקדוש)

שימשיך להניף את הידיים ולא להוריד אותם

ובאמת קרה משהו מרגש בשוט הזה.

את הקליפ ערך (בכשרון רב) טל כהן