כבר בתחילת ינואר קיבלתי מסר מליאור, הפרטנר שלי לVC-, עם קישור לקומונה של "4 אינטש ורכיבות אפיק" בתפוז ששם התפרסמה "שאילתא פתוחה לחברי הקומונה" שפירסם נמרוד כהן :

"חברים יקרים. הכנת ההקפה של Volvo Challenge Megido 2008, נמצאת בשלביה הסופיים. מדובר על הקפה עם איזון "וורני" טיפיקלי בין כורכר לסינגלים, עליות לירידות והרבה הרבה ירוק מדהים. 25 ק"מ משובחים עם 620 מטרים טיפוס אנכי להקפה. סינגל ספיד הולך לכפולי הקומונות שביניכם.
עכשיו לשאלה המחקרית: 25K, 50K ו-75K
או  25K, 50K ו-100K?
נשמח לשמוע את כל קשת הדעות
התגובות והנימוקים - אם אין פה קונצנזוס. אנחנו מחפשים שילוב של אירוע אתגרי עם ריבוי משתתפים כמובן. תודה על תגובותיכם
העיזים." 

אני חטפתי הלם, 620 מטרים טיפוס מצטבר!!! זה ה מ ו ן בכל קנה מידה, בטח ובטח בתחרות מרתון.

התשובה על שאלת המרחק היתה ברורה לחלוטין, הולכים על 50 ק"מ, עם 1240 מטר גובה מצטבר!!!.

הפורומים החלו לגעוש ולרחוש, עונת ההכרויות והזיווגים נפתחה, רוכבים ורוכבות נפגשו להכיר ולרכוב יחד, החליפו בני זוג וניסו למצוא את האחד המושלם.

אני כל כך שמחתי שליאור שרר, שאיתו עשיתי את הוולו הקודם רצה לעשות איתי את התחרות, הוא רוכב חזק מאוד וטכני, היה ברור לשנינו שהתחרות הזו תידרוש גם הפעלת כישורים טכניים באופן מסויים, הרבה יותר מאשר היה בוולו בסדום לפני כחצי שנה וגם מאמץ פיזי אדיר והמון כוח רצון.

שיגרת האימונים ב X TEAM המשיכה כהרגלה, אבל הכנסתי תיגבור משמעותי לרכיבות השטח שלי.בעזרתו המדהימה של אלון רחבי, מאמן השטח שלי, עליתי שלבים ברמה הטכנית.

חודש פברואר היה עמוס תחרויות XC ומרתון אחד, היה חשוב לי לצבור עוד ועוד ניסיון, לחוות כמה שיותר, להשתפר ולהעלות את הכושר. 

שלושה שבועות לפני התחרות, יצאתי לרכיבה מדברית עם הח'ברה. טיפסנו לקרן אל ח'אג'ר, רכבנו בשבילי עיזים וחלפנו על פני נופי מדבר קסומים. קילומטרים אחרונים לקראת הסוף, החלקתי בסינגל ונפלתי כשהברך פוגעת ישירות בסלע תמים שנקלע למקום!

כאב אדיר, פצע... אחד הח'ברה חבש לי את הפצע ובחריקת שיניים וכאבים איומים המשכתי את המסלול.

שבוע לא יכולתי לקפל את הרגל, הנפיחות והכאב ממש שיתקו אותי. בעזרת הטיפים המדהימים של הקוסם, גדי טנא- פיזיוטרפיסט של ספורטאים, רוכב אופניים ואיש מדהים, הצלחתי לחזור לפעילות תוך שבוע וחצי. לאט לאט ובדיווח צמוד עם כרמי המאמן, חזרתי לרכוב, עכשיו חזרתי שוב להתמקד במטרה הבאה שלי "איך מנצחים בוולו צ'אלנג'!" 

יום שישי 28/3 מגיע, מכינה את התיק עם כל מה שצריך, סופרת ג'לים, מקפיאה משקה איזוטוני, מכינה את עצמי בראש לתחרות קשה עם הרבה מתחרים קשים.יואב מכין פסטה ברוטב עגבנית, מתכון משובח! שותה עוד מים והולכת לישון מוקדם.

5:00 בבוקר השעון מצלצל, ישנתי מעולה, מתעוררת לאט ומתחילה להתארגן עם כוס קפה ביד. משננת שוב ושוב את רשימת הדברים שאסור לי לשכוח "נעלי רכיבה, קסדה, כפפות, אוכל, מים...". מעמיסים את אופני החדשים GIANT ANTHEM1 ויוצאים לדרך.

על כביש שש אני מזהה את האוטו של ליאור, מאיטים קצת ומנופפים לו לשלום. 

כשהגענו לחניה של קיבוץ משמר העמק כבר היו שם עשרות מכוניות, הקרנבל התחיל!!!

אוספת את ערכת התחרות שלנו. ליאור מאוד משועשע שכל רוכבי השטח סביבנו לא יודעים מה עושים עם הצ'יפים השחורים שקיבלו בערכה.מארגנים את האופניים ויוצאים לסיבוב חימום. בדרך פוגשים המון חברים ומכרים שבאו להשתתף ולהתנסות בחוויה.

חצי שעה לפני הזינוק, ליאור ואני תופסים לנו מקום טוב בקידמת קו הזינוק.

תידרוך של נמרוד כהן לכל המזנקים ומקצה ה-100 ק"מ יוצא לדרך.

המתח היה גדול, דופק ההתרגשות עולה וכעבור עשר דקות מוזנק גם המקצה שלנו.  

רוכבים בסינגלים ומתחילים לעקוף את כל מי שמאט, גם אותנו עוקפים מהצדדים והדופק מתחיל לעלות. מטפסים בסינגלים ושוב יורדים, עוברים עוד ועוד אנשים, בצד הדרך רואים זוגות שממהרים לתקן פאנצ'ר בגלגל, הנוף יפיפה, אני מכירה את רובו. חבורה של רוכבי GIANT חולפים על פנינו (אנחנו נעקוף אותם בהמשך).

המסלול עובר דרך מייטב הסינגלים של משמר העמק. לפתע מתגלה מולנו עלית כוכר ארוכה עם שיפוע מתון, אני מתחילה להרגיש את שרירי התאומים שלי מתכווצים, מורידה את עיני לראות מה קורה שם ואני רואה את השריר מכווץ לגמרי, כאבים עזים, אסור לוותר אני אומרת לליאור ובעיקר לעצמי. ליאור תופס מהירות וממתין לי בקצה העליה עם חטיף פאוור בר שקילף עבורי, אני כל פעם נדהמת מאיפה יש לג'ינג'י הזה כוחות כאלו מדהימים!?

בזמן הטיפוס  חוברים אלינו כרמי שרביט המאמן שלנו ותומר בן זוגו למרוץ ומאותו רגע הם לא עוזבים אותנו, מעודדים ועוזרים לנו עד לקו הסיום, ממש עבודת צוות  נוסח X TEAM .

מסיימים את ההקפה הראשונה ויוצאים מייד להקפה השניה, אני כבר מרגישה מותשת, שרירי התאומים שלי כואבים מאוד אבל אני מחליטה שאסור לוותר, אסור להישבר...כבר בסינגל הראשון אנחנו רואים את נועה זיידל ואלעד כהן, זוג המתחרים שלנו שבוולו סדום קטפו מאיתנו את המקום השני על הפודיום, הפעם ליאור ואני נחושים לעקוף אותם, אומנם הם מתחרים חזקים מאוד וטובים אבל גם אנחנו!

מידי פעם הם נעלמים מעינינו ואז שוב אנחנו חוזרים ורואים אותם, פוגשים אותם הולכים ברגל בעליה או רוכבים על הסינגל.

כ6-7 ק"מ לפני סוף המרוץ, אנחנו שוב פוגשים בהם והפעם מחליטים לתת גז ולהשיג אותם.

הצלחנו לעקוף אותם בעליה אבל נראה שהם התעשתו על עצמם מהר ומיד הדביקו את הפער, אהבתי את העקשנות של הזוג ואת הדבקות במטרה.

אנחנו שועטים בסינגלים והם נושפים בעורפנו, אסור להוריד קצב, צריך לפתוח פער עליהם.

נכנסים למתחם הסיום והם אחרינו, ממש מרוץ צמוד.אני לוקחת את הסיבוב רחב מידי מרוב העיפות ונתקלת בגדר ומורידה רגל, מיד חוזרת לאופניים וממשיכה בכל הכוח לספרינט סיום. 

לצערי הרב סיום המרוץ היה מורכב ונגמר בכך שהורידו אותנו מהמקום השני למקום השלישי בגלל תקרית נפילה במטרים האחרונים לפני קו הסיום... 

אסכם ואומר שהיה לי מרוץ קשה מאוד ואם זה הוא היה צ'אלנג' אמיתי!