כותרות TheMarker >
    ';

    על סופרים משוררים וצלמים

    יש לי הרבה סיפורים בראש ולמה לא אספר לכם?
    צילמתי סופרים בבתיהם, אמנים בגלריות, שיחזרתי צילומים היסטוריים, תעדתי מנהיגים, אירועים היסטוריים, מלחמות, ארצות, עצים ופרחים, יהיה מעניין.

    כל הזכויות לחומר שמתפרסם בבלוג זה שמורות לדינה גונה, אין להתשמש בחומר ללא רשות.

    0

    על פנחס שדה - החיים כמשל - ושולחן הכתיבה

    23 תגובות   יום שני, 31/3/08, 21:58

    השנה מציינים 50 שנה לספר המיתולוגי "החיים כמשל" של פנחס שדה.

     הפתיעה אותי הידיעה שהספר יצא לראשונה ב-1958 מפני שספר זה היה לספר פולחן של בני דורי  בשנות ה-70. ומי שגדל אז וקרא ספרים זוכר את הטלטלה העזה שגרם לנו "החיים כמשל".

    מבחינתי זה היה טקסט שלקח אותי הכי רחוק. ספר זה סוחף אותך למערבולת של הזדהות עם בדידות, כאב, אהבות מיסטיות שגדולות מהחיים, עם רוחניות עוטפת, עם הנשגב.

    ולמי ששכח ורוצה להזכר, קטע מהעמוד הראשון של הספר:

    "....אני פוסע ברחובות הליליים לאט, לאט. ידי בכיסי ומעילי רכוס היטב. יש מקומות שאור הפנסים הצהבהב נוגה עליהם;

    והנה גבר פוסע, קומתו שחוחה, צעדיו מהססים. הוא ירא לשוב לחדרו החשוך, אל הסדינים הצוננים.

    הנה איש ואישה הולכים חבוקי זרוע. האשה מנחת את ראשה הזהבהב על כתף אישה ומפזמת חרש. קולה חם ומאושר".

    "....הזמן חולף. הזמן חולף, ואני חולף עמו. למה אדאג? אל מקום שהזמן יגיע שמה אגיע גם אני.

    איש זקן, קטן, חבוש מגבעת גדולה, פונה אלי ומבקש שאקנה דבר - מה - כמדומני תפוח - עץ. הוא מושיטם אלי בתוך שקיק - ניר ואומר בקול רך ומתחנן; תפוחים טובים מאוד, אדון. תפוחים.

    אבל אני אין לי בעבור מי לקנותם. איש בודד אני, ללא אישה וילדים, ללא אחות, איש השומע את שתיקת האדמה. אבל אח וריע אנכי לכל האדם; לרוכל הלילה, לעני, לעובר האורח."   (כמה יפה!) 

     

    לימים, נתבקשתי לצלם את פנחס שדה בביתו שביד אליהו. זה היה באוגוסט 1987 יום שישי, אחה"צ.

    הבית: קטנטן, אפור, נזירי, דהוי משהו, מסודר. שולחן הכתיבה בסלון משקיף אל המרפסת ובמרפסת חלון גדול שפונה אל הכפר ואל עצי אקליפטוס גבוהים במיוחד. 

    צילמתי גם את השולחן, מסודר  בקפידה לכבודי.

    פנחס שדה: קיבל אותי יפה, לא דיבר הרבה, ביקש שלא אצלם את המערכת הסטראופונית "שלא יחשבו שאני בורגני" מודע מאוד למצלמה, מעשן נון סטופ. 

    היה שם שקט מעיק, אני זוכרת מועקה(אולי קצת פחדתי...)

     

    שולחן הכתיבה: כמטר על 80 ס"מ ומכוסה בזכוכית. מאפרה ושני בדלי סגריה. ספל קפה, אגרטל מזכוכית עם פרחים, קלסר פתוח נראה מרופט משימוש, משקפי קריאה ועט. גליון תרבות וספרות של עיתון "הארץ" הכותרת בראש העמוד המקופל: "פנחס שדה/תשובות...." מתחת לזכוכית תמונה קטנה של איש כותב. בקצה העליון לוח שנה פתוח על אוגוסט 1987.

     

    דינה גונה/ כל הזכויות שמורות

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/13 14:18:

      צטט: סירפד מתוק 2013-04-27 14:18:12

      החיים כמשל - ספר יחיד ומיוחד, מעורטל מכל העמדות פנים ומהלכו זורם עם פנימיותו האנושית של פנחס שדה. קראתי את הספר פעמיים בהפרש של 15 שנים, ובפעם השנייה, דומה שהקסם השחור שלו מפעים עוד יותר.

       

        11/4/13 23:22:
      פוסט מעניין.. תודה שהבאת
        11/10/12 00:18:
      ביום שני 15 באוקטובר 2012 תוקרן עבודת וידאו שלי על המשורר פנחס שדה, בספריית ניסטור ברח' לסל 7 ת"א. בשעה 19:00 הכניסה חופשית.


      וואו!!! זה אחד האנשים שציינתי בפרופיל שהייתי רוצה בכל מאודי לפגוש.

       

      תודה על הפוסט, וכוכב לזכרו.

       

      לינק לאתר מדהים אודותיו: http://sadeh.corky.net

       

       

       

       

        21/6/08 22:26:

       

      צטט: פ. השקד 2008-04-29 01:20:29

      שולחן כתיבה מאוד מודע לעצמו. המנורה המעוצבת. השולחן סטייל עתיק....העתון עם התשבוחות.

      כזה היה גם שדה. אניגמטי במידה כזו שתסקרן לפתוח אותו, דון גו'אן אבל מכובד....סופר...

      היה בו הרבה מן השואו אוף. הוא המציא דמות ודבק בה. בחיי היומיום נדמה לי שקראתי היה איש קטן אפור, וחסר אטרקטיביות.

      הפרוייקט שלך של הצילומים מדהים.

      המון תודה.

       

      שלום לך

       

      הופתעתי מתצלוםהשולחנו של שדה הרחוק כל כך מן הדימוי שלו שיצרתי לי על סמך מה ששמעתי וקראתי. 

      כל טוב

      שולמית 

        29/4/08 01:36:
      תודה...
        29/4/08 01:20:

      שולחן כתיבה מאוד מודע לעצמו. המנורה המעוצבת. השולחן סטייל עתיק....העתון עם התשבוחות.

      כזה היה גם שדה. אניגמטי במידה כזו שתסקרן לפתוח אותו, דון גו'אן אבל מכובד....סופר...

      היה בו הרבה מן השואו אוף. הוא המציא דמות ודבק בה. בחיי היומיום נדמה לי שקראתי היה איש קטן אפור, וחסר אטרקטיביות.

      הפרוייקט שלך של הצילומים מדהים.

      המון תודה.

        28/4/08 23:15:

      פנחס שדה

      עשייה ומילים

      והיום כשיש כל כך הרבה מילים

      הוא חסר

      תודה שהבאת!

        14/4/08 15:30:
      החיים כמשל - איזו אמירה עמוקה בשתי מילים אלה. הספר - אכן קסום ברבדים שבו.
        14/4/08 08:21:

      איזה עולם קטן

      המתזמן מצבים והחלטות  בהקשרים שונים

      ובשבוע שעבר נתקלתי בספר הזה באיזה חנות

      וחככתי בדעתי אם לרכוש אותו או לא

      והנה עתה דברייך רק נתנו לי חשק

      לרוץ לרכוש אותו מאותה חנות בטרם

      יחטף ואינינו.

      תודה לך

        7/4/08 09:03:

      ל-rownlittle, לשרית, יאיר קדר  ונורית, הרבה תודה

      יאיר, לצורך הפוסט עיינתי בספר והיה נדמה לי שהוא נכתב היום  ולא לפני 50 שנה. נראה ש "הוא עוד ישוב....."

        7/4/08 01:55:

       

      אנחנו באות מנישות שונות של צילום. מאד מעניין לי לגלות מה את עושה. 

      מסקרן לראות שולחן עבודה של מיתוס.

       

      שמחה שהזמנת אותי :-)

       

      נורית

        2/4/08 16:22:

      נהדר!

      כמה טוב לראות פיסה של האיש המופלא ההוא.

      ראיתי אותו לפני עשרים שנה מרצה בבית עגנון בירושלים. הוא דיבר וקולו רעד.

      אני תוהה אם החיים כמשל היה נקרא עתה בגילי באותה רטט כמו שהוא נקרא בגיל 18

        2/4/08 13:00:

      שמחה שגיליתי את המקום שלך

      נהדרת

      תודה!

       

        1/4/08 21:05:

      תודה רבה על ההשקעה .. והציטוט

       

      נראה לי שאלך ואקרא.. 

        1/4/08 14:00:

      פנחס שדה החיים כמשל

       הספר שמש לי מורה שנים רבות

       * תודה שהזמנת אותי

       שלך שרי

        1/4/08 11:21:

       

      צטט: שולמית אפפל 2008-04-01 11:12:05

      דינה, עבודה חשובה את עושה. כוכב!

      שולמית, תודה תודה,  ויהיו עוד הפתעות

        1/4/08 11:20:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-04-01 10:05:34

       

      היי דינה,

       

      הבחירה שלך להציג את הצילום המסויים הזה  מעניינת לא פחות מהצילום עצמו, מתוך סדרת התמונות שצילמת  בחרת להציג את שולחן העבודה שלו, זה מתחבר לשתיקתו הכבדה , ובאמת באמצעות הכתיבה דיבר הכי הרבה את עולמו הפנימי.

       

      וגם הסתכלתי על החפצים ועל השולחן עצמו, דקורציה אופיינית של שנות הארבעים  שמתקיימת בשנת 1987, מעבר לנזירות הכלכלית ולכבדות האישיות שלו  -  יש בזה גם אמירה .

       

      תודה על הסדרה המעניינת שאת חושפת לאט לאט

       

      חמוטל, תענוג לקרוא את התגובות  שלך.חן חן

       

       

        1/4/08 11:18:

       

      צטט: מגית 2008-03-31 22:28:06

      המילים שלך

      והתמונה המעידה

       

      ואתר לזכרו כאן  

       

      תודה 

      חן חן

        1/4/08 11:12:
      דינה, עבודה חשובה את עושה. כוכב!
        1/4/08 10:05:

       

      היי דינה,

       

      הבחירה שלך להציג את הצילום המסויים הזה  מעניינת לא פחות מהצילום עצמו, מתוך סדרת התמונות שצילמת  בחרת להציג את שולחן העבודה שלו, זה מתחבר לשתיקתו הכבדה , ובאמת באמצעות הכתיבה דיבר הכי הרבה את עולמו הפנימי.

       

      וגם הסתכלתי על החפצים ועל השולחן עצמו, דקורציה אופיינית של שנות הארבעים  שמתקיימת בשנת 1987, מעבר לנזירות הכלכלית ולכבדות האישיות שלו  -  יש בזה גם אמירה .

       

      תודה על הסדרה המעניינת שאת חושפת לאט לאט

       

       

       

        31/3/08 22:28:

      המילים שלך

      והתמונה המעידה

       

      ואתר לזכרו כאן  

       

      תודה 

      ארכיון

      פרופיל

      דינה גונה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין