איש אחד ניגש לפקידה בדלפק של בריטיש איירוויז בטרמינל חמש ושואל: "אני צריך לטוס לקונפנהגן. אתם יכולים לשלוח בבקשה את אחת המזוודות שלי לברלין ואת השנייה לליסבון?"

"אני מצטערת," עונה הפקידה, "אנחנו לא יכולים לעשות זאת."

"באמת," מתפלא האיש, רק אתמול זה מה שעשיתם למזוודות של חבר שלי."

                              (מתוך שיחה שלא באמת התקיימה)

כשהזמנתי את הטיסה לבזל ממש שמחתי לגלות הטיסה יוצאת מן הטרמינל החדש, טרמינל חמש. חשבתי לעצמי שיהיה ממש נחמד לראות על מה הבריטים הוציאו 4.3 ביליון פאונד (כמעט 24 מליארד שקל נכון לכתיבת שורות אלה).

במילים אחרות, כשהזמנתי את הכרטיסים לשוויץ, טרמינל חמש עדיין לא נפתח ואיש לא דמיין את גודל הביזיון.

17,000 מזוודות עדיין ממתינות לבעליהן. למעלה מחמישים טיסות בוטלו היום כדי למזער את הנזקים. נסו לדמיין את האנשים שעוברים על המזוודות, מנסים לאתר היכן נמצא בעליהן, מנסים ליצור קשר ומתאמים את השליחה אל היעד. 400 עובדים וויתרו על יום החופש שלהם ובאו לעזור.

המזוודה של חבר שלי מהצוות כבר לא בטרמינל. הוא חזר מקופנהגן, המתין שלוש שעות וחצי ליד המסוע עד שהודיעו לו שהמזוודה שלו מוגדרת כ"אבודה" ונתנו לו מספר טלפון לבירורים. מן הצד השני של הטלפון קול רובוטי שהתחפש לאישה הודיע לו שהוא באמת מצטער (עד כמה שמכונות יכולות להצטער) אבל אין לו מושג איפה המזוודה שלו. רק בזכות חברות במועדון הנוסע המתמיד של BA   הוא קיבל את המזוודה כעבור שלושה ימים בלבד.

הבריטים מדברים באנדרסטייטמנטס ועל כן התגובה הרשמית היא: זו איננה שעתנו היפה ביותר.

המנכ"ל הודיע שהוא לא מתכוון להתפטר.

אני לא מומחה בתחום. כל מה שידוע הוא שמישהו פישל במבחנים שעשו למערכת. אני לא מופתע מאחר ואני רואה זאת בעבודה כל הזמן, מתכננים מערכת, לא יודעים איך לסמלץ לחץ על המערכת, בוחנים אותה במבחן שלא אומר כלום, לא יודעים לנתח את התוצאות ואחר כך מתפלאים שהפרוייקט נופל במעבר לסביבת הייצור, האמיתית.

ובצד החיובי של הסיפור: הפעם טסתי עם מטען יד בלבד. בדרך כלל אני לוקח מזוודה קטנה ושם בה את ציוד הריצה שלי. בדרך כלל הבגדים חוזרים ישר לארון, נקיים וריחניים, מבלי שנעשה בעם שימוש. הפעם יש לי תירוץ מעולה למה מלכתחילה לא לקחת אותם איתי....