אחת הבעיות שלי בשואה הית החינוך היהודי שקבלתי. לימדו אותי לעזור לזולת. למדו אותי ואהבת לרעך כמוך. למדו אותי תורה ומצוות. אבל, לא לימדו אותי לרצוח. וכשהייתי בפרטיזנים והצטרכתי לרצוח נאצים או כפריים משתפי פעולה עם הנאצים, היה לי קשה ללחוץ על הדק הרובה. כי לא למדו אותי לרצוח. לקח לי זמן לשכנע את עצמי ללחוץ על הדק הרובה. כי כל הזמן שמעתי בתוכי את הציווי לא תרצח אבל את הנאצים או את הליטאים והפולנים שגרו בסביבה לא לימדו את המילים לא תרצח. וכך קרה שהאצבע שהיתה צריכה ללחוץ על הדק הרובה רעדה, ולא לחצה. קשה היה לי בתור יהודי להיות פרטיזן ולרצוח. עד היום קשה לי לחשוב על זה. וכשהייתי צריך לכוון לעבר האיכר הפולני או לעבר הקצין הנאצי אז לא ידעתי מה לעשות עם לא תרצח מתוך ראיון שערכתי עם נוח רויטמן יליד העיר ברנוביץ ופרטיזן , בתאריך 10.10.07 |