זה קרה בשנות האלפיים ויותר, החלטתי להענות למשימה, להושיט יד לקהילה, להרים פרויקט שם נוכל לעודד, להפוך הכאב והמחלה לחיוך והצלחה.
נשמתי הרעיון והאמנתי נצלח, הוא ואני במפעל חייו מצאתי מקום אחד ויותר, והנה עבודת נמלים, בניה מהמסד ועד הטפחות, בעשר אצבעות, והייתי יומם וליל -נושמת הרעיון, נרגשת מאמינה ומלאת תקווה עזה שהיא גורם הממריץ לחיים שחזק יותר מכל אושר ועונג שמימשנו, אבל כאן נעצרה החכמה והניסיון שננטע בי, לא יכולתי להבחין ברעידת האדמה לא היו כל סימנים, היתה חזות ידידותית חמימות של שותפות כמו להבה שהדלקנו באח, חייתי על פי אמונתי והאמנתי כי נכון... מי שאינו חי על פי אמונתו אין הוא מאמין. ונגמר..... וחליתי..... ועכשיו תהליך של שינוי, ואהבתי לאדם הובילוני לכאן, להיות ישרה עם עצמי לחלוטין, להיות אני ולא אחר, ולחוש שהצמיחה היא זינוק מהאפלה. ואמשיך להעניק באהבה שלי יותר מכל את עצמי.
|