טוב,זאת הפעם הראשונה שאני כותבת כאן.

מקווה שתזדהו .

הפעם הראשונה שהלב התחיל להפעום בחוזקה,היתה כשפגשתי את אהבת חיי...

ככה הרגשתי אז...,חשבת שהוא כל עולמי,היה לי מושלם,היה יין,ים,גיטרה וכן היה גם יופי.

הלב... הלב היה כל כך מוקסם,כאילו עמד להתפוצץ מרוב אושר,מרוב שהיה לו טוב.

נתתי את כולי,הרגשתי שגם הוא... זה היה לילה ארוך רק שהיה כל כך כייף שהרגיש לי נורא קצר.

הכרנו בהופעה של עידן רייכל. הכל התגלגל מהר..

נפגשנו יום למחרת,הוא בא אליי,ישבנו אצלי ואז נסענו לים.

כמה מגע,כמה מבטים,נו אתם מכירים את זה... לא צריך לדבר רק להסתכל בעניים ולדעת בדיוק מה עובר בראש אחד של השני.

זה היה מטורף... אהבנו אהבנו ממש הינו יחד שנה...

שנה של אהבה,ריגושים,אושר...

ואז בדיוק אחריי השנה.... הוא טס,טס רחוק ועזב אותי.

תאמת עד היום שאני חושבת עליו הלב שלי ממש רועד,הוא עצוב כל פעם מחדש.

אז מה אתם אומרים? לתת ללב לפעול לבד בלי הראש?

המשך יבוא....