0

בשורות, עובדות וכיו"ב.

24 תגובות   יום רביעי, 2/4/08, 20:14

מחקתי כל כך הרבה פעמים את הפוסט הזה, מחפשת את המילים המתאימות, משתדלת להישמע שמחה...

החרדה שאחזה בנו גרמה לנו לא לדבר ביומיים הראשונים של השבוע. היא ידעה שאני מבינה, אני ידעתי שהיא יודעת. כפי שאמרה: "אנחנו יודעות לדבר גם בלי מילים". ביום שלישי התייצבתי אצלה שעה לפני הזמן, התארגנו יחד לאט, ונסענו לאונקולוג. שעה ארוכה התבונן בתוצאות מבלי לדבר. התעורר בי דחף כמעט נטול שליטה לנער אותו, להגיד לו שיש פה אנשים במתח שממתינים למוצא פיו! בסוף הואיל והסביר,

והבשורות דווקא טובות: "כרגע אין מחלה". צריך לעשות כל חודשיים CT לבקורת, משום שהסרטן מסוג אלים במיוחד ונוטה לחזור, אבל הכימותראפיה "עבדה עליו יפה" וזה כמובן נהדר.

יש לה 20-30 אחוזים לריפוי מלא, כלומר לכך שהוא לא יחזור.  

אז השמחה רבה, אך מהולה בפחד.

אני מניחה שנתרגל אליו, לפחד הזה שגורם לנו להסתכל מעבר לכתף כל הזמן,

והוא יהפוך לצל קלוש שלא יעיב מדי על חיינו.

דרג את התוכן: