הכאב שלי ביומורפי.

לעיתים נדחק בפינה.

לעיתים גדל עד קצה הגבול.

הגבול של מידות גופי.

יום אחד ששקט היה מסביב, הרגשתי בו אוחז בכל איבר בגופי. קראתי לו בשמות, ניסיתי להצחיק אותו, התעלמתי, בהתחלה בכעס, אחר-כך באדישות מופגנת. הוא עשה לי אותו הדבר בחזרה. אחרי כמה ימים הוא שלח לי הודעת טקסט: "חברים?". "בתנאי שלא תקרא לי בשמות", כתבתי לו בחזרה. "תשני את הגישה", כתב. רציתי להגיד לו עוד דברים, שיש לו מקום, בגבולות גופי, שיש לי מידות וקצב, שמותר לו לגעת בי.

פחדתי, שאם יהיה לו טוב מידי, יבהל ויעלם. אז לא אמרתי כלום.