הוא שאל אם יכול לבוא אליי

לא היה צורך שאענה

תוך חצי שעה עמד מול הדלת עם מגש פיצה וחיוך ביישן.

את הפיצה לא אכלנו

שכבנו על מיטת הנעורים שלי

עם הבטן למעלה

רוק מקומי בפטיפון

וידיים שלובות.

הפעם הראשונה היתה בבית קטנטן בחווה גדולה.

בית ששימש פעם את המשרתים של אדון הקפה.

בחדר הפצפון לא היו חלונות.

על מיטת קומותיים

וחלון עם אדניות מצוייר על בריסטול מודבק על הקיר

אהבנו.

פחדנו

לא הבננו איך צריכים להרגיש

מה צריך לעשות

ואיך מסתכלים לשאר החבר'ה בעיניים

שישבו סביב הבריכה

כשיצאנו רועדים ומבולבלים מהחדרון.

אז צחקנו.

אני בשנה הראשונה בפקולטה

הוא בשנה האחרונה בתיכון

היינו בורחים מהלימודים

ונפגשים בגינה ציבורית

מבלים שעות ארוכות על ספסלים חלודים

 חלמנו.

אתמול הוא עמד שם

עם אותו החיוך הביישן

העיניים הטובות

ואישה זרה לבושה בלבן לצידו.

וכל כל החברים שאז היו סביב הבריכה

ישבו עכשיו סביב השולחן הערוך ומקושט.

שוב בכיתי.