קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1158 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 523 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 470 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 506 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
Big Tit goes to Indian Reservation
איך דמיינתי לעצמי שמורה של אינדיאנים? גדר תיל מסביב? שער? לפחות איזה שלט "שמורת אינדיאנים" או עמוד טוטם? הכי פחות ציפיתי לראות סתם בתים פרבריים, בורגנים למראה, כמו בשאר העיירות הקטנות של אפ-סטייט ניו יורק. בזכות "הקשר הישראלי" זכיתי ליחס מיוחד. יד ימינה של זיקנת השבט היתה חברה ישראלית, "כוכב הערב" שמה. קיבלתי חדר בטריילר בחצר, עם חימום. (אני זוכרת שמי האסלה בשירותים היו מים רותחים בגלל איזו טעות שרברבית). אחד החוקים בשמורה אומר: "כשאתה רואה משהו שצריך להיעשות - תעשה אותו." זה פועל מצוין. מצאתי הרבה דברים לעשות; בהכנת ארוחות, בניקיון ובהתידדות עם זאבה לבנה שגדלה שם כאילו היתה כלבה. היתה עבודה רבה בהכנת המקום לכנס נשים שיועד לסוף השבוע. "כוכב הערב" נתנה לי סט של שאלות לחקירה עצמית. כמו: מה המהות שלי ומאין באתי או איך הייתי רוצה שיזכרו אותי כשאלך מכאן... הרהרתי בהן תוך כדי שאני עסוקה במטלות שלקחתי על עצמי. נשיאת דליים של מים לנקיון חדר האוכל או קילוף תפוחי אדמה. הקשבתי גם לנשים האחרות שדיברו וצחקו, נינוחות בחברת עצמן. משתפות פעולה בהרמוניה. שאיפה לאיזון, זה היה הידע ש"כוכב הערב" אמרה שהתורה האינדיאנית רוצה להעביר לעולם. איזון בין פעולותיהם של בני אדם ורווחתה של אמא אדמה, בין נשים לגברים, ואיזון בתוך כל אדם. היא דיברה על המעגל הגדול שעליו כולנו יושבים, כל אחד יש לו את נקודת המבט שלו והיא נחשבת בעיני האינדיאנים למקודשת. בכנס, אכן ישבנו בסוכת עץ ענקית ועגולה. הגיעו מאות נשים מכל רחבי ארצות הברית, מאמריקה הלטינית וקנדה. שקט מוחלט שרר כשכל אישה דיברה על דברים המעיקים על ליבה. נשים בחרו לספר על חולשה וכוח, על עוולות וניצול ועל ריפוי וניצחון. חלקם סיפורים אישיים מאוד וחלקם נוגעים לקהילות ומדינות. מסורת היא שלא מוחאים כפיים, אלא מרימים ידיים ומנופפים אותן כשהדוברת סיימה לדבר. כל סיפור נגע והעיר מקומות עמוקים בתוכנו. הביא חלקים של תמונת העולם, תחלואיו ועוצמותיו. מחוץ לסוכה הגדולה עמד תוף ענק. נשים התחלפו ביניהן כדי להכות בו את מקצב הלב של אמא אדמה. דו-דום! דו-דום! כך במשמרות במשך שלושה ימים ולילות. תזכורת מהדהדת. על השטח הענק מסביב לסוכה הוקמו עשרות אוהלים. נשים החליפו ביניהן חרוזים ותכשיטים, לימדו אומנויות, ריקודים ומשחקים, סיפרו סיפורים, רקמו חברויות וצחקו יחד. על זיקנת השבט, סבתא טוויילה, הסתכלו כולן בעיניים מעריצות. החוכמה שלה משולבת בהרבה שמחת חיים ושובבות. אותו קשר ישראלי עם "כוכב הערב" איפשר לי חוויה בלתי נשכחת. הוזמנתי בערב לראות טלוויזיה בחדר הפרטי של סבתא טווילה עם עוד ארבע או חמש נשים שעובדות בשמורה באופן קבוע. סבתא טווילה ישבה במרכז המיטה הזוגית שלה, "כוכב הערב" לשמאלה, וגם אני נדחפתי לצדה. כולנו מצאנו לנו מקום שם, מול הטלוויזיה. באופן טבעי, בשעת ערב מאוחרת, הסבתא התחילה לנקר, ואף להשמיע נחירה קטנה מדי פעם, לקול צחוקנו השקט המנסה לא להיחשף. עד שלא יכולנו יותר להתאפק וצחקנו בקול רם. הסבתא פקחה עיניים והסתכלה עלינו בתמימות: "מה, מה קרה? קרה משהו?" |
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את המשקפיים שלי כדי לקרוא את התגובה שלך.
מה נפל - מותק, - מה את מחפשת..?
חחחחחחחחחחחחחחח! איפה, איפה נמצא פרגית מבריקה כמוך?
ההתלבטות קשה, קריירת עוף חול תובענית מדי בשבילי, את לא חושבת?
דחילק קוקלה, תני לחיצה על הלינק של התמונה, יופי של אינדיאני מסתתר שם
עוף, תבואי לקומזיץ? (בתור מוזמנת, לא בתור מזון).
ייתכן שהיא ממוצא אוסטרו-עיראקי?
באמת הגיע הזמן שתחליף תסרוקת בפרופיל.
כן. בואו נעשה קומזיץ!
דני, אולי נעשה קומזיץ?
תודה על המידע ועל הלינק.
*
כן, טווילה זה שם נפוץ בשבט הבדאלק. אחות שלה, נגואה, גרה פה לידי ברמת גן.
סבתא טווילה עברה לשדות הצייד הנצחיים בשנה שעברה. אבל המורשת שלה נשמרת. מרכז הלימוד פועל, וישנם כנסים וטקסים. את יכולה לקרוא באתר. שכחתי מה היה צבע עיניה של הזאבה, וגם איך קראו לה... מפגש עם זאב אמיתי, או לפעמים חצי זאב (וחצי כלב) הוא די מדהים, כי את ממש מרגישה שהמוצא שלהם פראי. זה כאילו המקום הפראי שלנו זוכר את עצמו.
ולשאלה שלך על שומרת קשר... התשובה: לא בממד הפיזי.
יפה מאד , קראתי וקינאתי בך, גם אני רוצה לשבת על המיטה של הצ'יף האינדיאנית ולנקר איתה ביחד מול הטלויזיה...היינו בשמורת אינדיאנים בקנדה, שגם נראית כמו שכונה מטופחת...אני דוקא אהבתי את הסיפור שלך ואפילו כיכבתי לך
בדיוק היום שמתי אצלי סיפור פוסט דוקו את מוזמנת בעצם כולם.....
http://cafe.themarker.com/view.php?t=378642
אם זה דוקו - אז מרתק!
מה היה צבע העיניים של הזאבה הלבנה?
הצחיק אותי שקראו לה סבתא טווילה :-)
את שומרת על קשר איתן?
יזמינו אותך לעוד מפגשים כאלה?
(ואהבתי את התגובה עם ברוס וויליס :-) כאילו שאם אין אקשן מהסוג הזה אין סיפור.... )
הטוויילה הזאת, בטח היתה נורא גבוהה
או שהיתה לה להקת מחול
אבל הכי אוהבים קוקו
את גדולה, Big Tit.
אם את מבלבלת בין העשורים, סימן שעשית חיים משוגעים.
עופיונת, אולי אני מבלבלת בין שנות השמונים לשנות התשעים. מה היה לפני מה?
אה, כן! והיתה גם מלחמת כריות.
היי צ'יף!
מה שקרה, שפתאום נכנס ברוס וויליס וחטף את הסבתא. הוא אמר: "דיס איז א וויט סקוו.". מסתבר שהיא היתה סבתא שלו שנחטפה בילדותה מכרכרה שהיתה בדרך למערב, לקליפורניה, וגדלה בקרב אדומי העור. היא אכן בלונדינית עם עיניים כחולות, אבל אף אחד לא חשד כי יש הרבה אינדיאניות שנראות ממוצא אירי-סקוטי-גרמני-סקנדינבי כזה. אנחנו נכנסנו להיסטריה, אבל כוכב הערב התעשתה, אחרי הכל היא היתה ממ פאית בבה"ד 12, צבענו את הפנים בצבעי מלחמה ויצאנו להציל סבתא ט'. התגנבנו למחנה של ברוס וויליס שהוא הקים מבעוד מועד, כיתרנו את האוהל שלו ועשינו עליו אמבוש. הוא והסבתא ישנו בפנים שלווים מאוד. היא התעוררה ושאלה שוב: "קרה משהו?" אמרנו לה שזה רק חלום. רצינו לקרקף את ברוס, אבל זה היה נראה לנו התעסקות לא אסתטית עם הפדחת-קרחת. אז רק איימנו עליו ונתנו לו את מספרי הטלפון שלנו. גזרתי לו טיפהלה שיער מבית החזה למזכרת. וזה היה סוף הסיפור. ניצחנו.
היא שודרה בארץ בשנות ה-80! הכי אהבתי את הקטע שבו הם אכלו עכברים לבנים.
(פויה, עוף. פויה) נו, גם זאת דרך להתחבר אל הטבע.
אוי, נזכרתי איזו תוכנית טלוויזיה זאת היתה. אולי זה צריך להיכנס לפוסט...
היתה סדרה שקראו לה V (וי). על חייזרים שהשתלטו על כדור הארץ, ושמתחת למעטה החיצוני של בני אדם, הם בעצם לטאות מבחילות מכוסות ריר. זה היה להיט בארה"ב בשנת 1991. הרבה לפני שפחדו מבין לאדן, פחדו מסליימי לטאות... איכס.
איך הייתי רוצה להיות זבוב על האוהל
או לפחות על אחת מהאונות הפוריות שלך.
(גמני חשבתי בכסילותי שהנשים תיצפנה ב"צעירים חסרי מנוח" ואחר כך תתשנה עצמן במלחמת כריות)
בטח אוהבים.
פשוט, אחרי שקראתי פעמיים והחלטתי שכנראה זה באמת דוקו, נעתקו המילים מפי
הייתי בטוחה שאחרי כל זה, מה שכוכב הערב לא הייתה מוכנה להחמיץ בטלוויזיה היה התוכנית כוכב נולד, ושזה הקשר הישראלי.
זה דוקו? אצלך המציאות עולה על כל דמיון. מאיפה כל זה בא מאיפה. פלא שהרוקי חצה ימים ויבשות כדי להיות אתך באותה עיר?
:)
אוהבים, אוהבים. בטח אוהבים. תני להם זמן
יופי טופי! נראה לי שהקוראים שלי לא אוהבים פוסט-דוקו.
שבוע לאחר מכן התרחש כנס של גברים בלבד, ובשבוע שאחרי כן - גם נשים וגם גברים. יש!!! (אבל אני כבר לא יכולתי להישאר...)
לפחות עכשיו
הייתי שמח להיות אשה
הייתי שמח להכיר כוכב ערב
הייתי שמח לקלף ירקות
ולהיות שם דו דום דו דום.
אדם לבן - אחת בפה ואחת בלב. מתוך הנחה שיש לו לב.
פעם היו מביאים לאינדיאנים שמיכות נגועות, היום רשתות מזון מהיר שהופכות אותם לסוכרתיים.
האינדיאני הוא הכושי של העולם.