אם כל מה שאחרים עושים לא קשור אליי איך אספר מה קרה או מה קורה לי?
אם מישהו פגע בי הוא הגורם לעצב שבי? אם מישהו הכעיס אותי הוא הגורם לכעס שבי? אם מישהו הצחיק אותי הוא הגורם לצחוק שלי? אם מישהו דאג לי הוא הגורם לסיפוק צרכיי?
איפה הגבול הדק שעובר ביני לבינך בו אני לוקחת אחריות על עצמי ומפסיקה להאמין או לחשוב או לראות שהגורם לסיבת רגשותיי באחרים?
אם כל מה שאחרים עושים לא קשור אליי כי זה שלהם לגמרי הם אחראים על מעשיהם וכל מה שאעשה לא ישנה אותם וגם לא את שהיה אני יכולה לקחת אחריות רק על עצמי אך אז, איך אספר את מה שקרה?
לכל אדם יש סיפור המושתת על עבותות המקשרות בינו לבין הנושאים מעברם השני לחתוך את העבותות האלו זה כמו לחתוך בבשר החי. נראה שנלך לאיבוד ללא קשרים אוחזים או שנעוף בחלל אם לא נאחוז בעבותות המחברות אותנו לקרקע המציאות
וזו המציאות שטופחת שוב ושוב בפרצוף אומרת לי מי אני מטיחה בי האשמות או מפרגנת לי עד דמעות ואני תלויה בה ואיני רוצה
אני מאמינה בשיתוף פעולה ולא בתלות הדדית אני מאמינה שלכל דבר יש זכות קיום עצמאית ואם כך הוא עליי לשחרר את העבותות המקשרות אותי לכל מיני נושאים ואז... מה יהיה הסיפור שלי?
מעשיי המגלמים את כל תבונתי ומאירים את החשיכה שלי כי סיפור ללא קשרים קבועים ללא התשתית הידועה והמוכרת מאפשר לי לראות הזדמנויות חדשות מאפשר לי להיות ממוקדת בהווה ולתת את מה שיש בי למצב
מה הסיפור שלך? על איזו תשתית הסיפור נשען?
|