רובן בליידס הוא כנראה אחת הדוגמאות המודרניות הבולטות לאיש אשכולות מודרני.
הוא התחיל כסטודנט למשפטים ועבד בבנק של פנמה עד גיל 24.
בגיל 24 היגר לארה"ב והתחיל לעבוד כפקיד דואר בחברת תקליטים מפורסמת בחברת התקליטים לא לקח הרבה זמן וכשרון הכתיבה שלו הגיע לידי ביטוי והוא התחיל לכתוב ולשיר עם כמה מגדולע הזמרים הלטינים של אותה תקופה.
ב1978 כשהוא בן 30 הוא הוציא יחד עם WI LIE COLLON את תקליט הסלסה הנמכר ביותר בהיסטוריה (25 מליון עותקים) מה שדחף אותו לקריירה עצמאית כזמר והוביל מאוחר יותר למספר זכיות בגראמי האמריקאי.
ב1982 בליידס התחיל את הקריירה שלו כשחקן שנמשכה כ 20 שנה וכוללת מעל 20 סרטים בהם שיחק ביניהם עם במאים כמו ספייק לי ושחקנים כמו אנטוניו בנדס, ג'ק ניקולסון, ג'וני דפ והרווי קייטל)
במקביל המשיך את לימודי המשפטים וב1985 קיבל תואר שני מאוניברסיטת HARVARD במשפטים.
אם חשבתם שזה מספיק אז מסתבר שלא.האיש שמכהן זה כ4 כשנים כשר התיירות של פנמה היה גם מועמד לנשיאות פנמה בעבר וב1994 התמודד וקיבל 18% מהקולות.
השיר שצירפתי הוא כנראה השיר הכי מפורסם של הזמר/שחקן/כותב שירים/עורך דין/פולטיקאי הזה. השיר, בהשראתMACK THE KNIFE ובהשראת שם משפחתו של בליידס (BLADES) זכה אח"כ לסרט שמבוסס על השיר וכמו שניתן לראות בקליפ השני זכה להצלחה עצומה בארצות דוברות הלטינית
בפינת השכונה ראיתי אותו עובר
חובש כובע רחב שוליים, נוטה קצת הצידה,עכעע
במרחק 300 מטר מאותה פינה, אישה
מכונית נוסעת לאט מאוד בשדרה.
הוא מסתכל לכיוון אחד, לכיוון השני, ולא רואה אף אחד,
תוך כדי הליכה, מהמעיל הישן היא מוציאה אקדח
ופדרו סכינאי, סכין ביד, התנפל עליה.
ופדרו סכינאי נפל על המדרכה וראה את האישה הזו
ותאמינו לי, אנשים, שלמרות שהיה הרבה רעש, אף אחד לא יצא החוצה.
ובהליכתו המגושמת שר לעצמו ומזייף
פדרו סכינאי, עבריין רחוב, מי שהורג עם ברזל, עם ברזל ייהרג.
דייג פושע, בפיתיון שזרקת,
חמישה מיליון סיפורים יש לעיר ניו יורק.
כמו שסבת'לה שלי הייתה אומרת: "צוחק מי שצוחק אחרון"
כשהגורל קובע משהו, אף אחד לא יכול לשנות את זה,
בשכונה של עבריינים תזהר ברחוב,
כמו ברומן של קפקא, השיכור פנה ונכנס לסמטא... |