לפני כמה ימים, בעקבות המלחמה שלי על הזכות לגבות

את התמונות ואת קבצי הווידאו שבתוך הפלאפון שלי, במחשב הG5 שברשותי

קפץ עליי רעיון.

רעיון לסטארט אפ:

בעיה

למה לטרוח (מי טורח) לגבות את הקבצים על המחשב האישי (הלך ההארד-דיסק)

בהם מתועדים רגעי האושר החשובים בחיי (הללי צוחקת, הללי מביטה בכפות ידיה, הללי פולטת, הללי מנסה לזחול ושוברת עציץ), במקום, פשוט לשלוח קבצים כאלו למספר טל'

(נגיד 2244) ואז נפתח באופן אוטומטי דף שכתובתו היא מס' הטלפון שלי, ושם מוצגים

קבצי הוידאו והתמונות שחשובים לי, לנצח, פחות או יותר. איך,

לכל הרוחות עוד לא חשבו על זה קודם??????!!!!!!!!

פתרון

נגמרו רגעי האימה ("אנחנו נתקן את המכשיר אבל לא מבטיחים שהקבצים ישמרו")

רגעי המשבר ("אז מה שאת אומרת זה שאני אאבד את התמונות והסרטים

רק בגלל שחברת פלאפון לא מסוגלת לספק תוכנת גיבוי עבור מחשבי אפל????")

רגעי הזעם (מי זה ביל גייטס בכלל? לא שמעתם על סטיב ג'ובס? למה אני משלם לפלאפון

כל כך הרבה כסף בחודש ומוצא את עצמי שוב צורח על פקידת שירות ועוד בשביל

אחד מגה פיקסל מחורבנים??)

זהו. גמלה החלטה בליבי, אני אקים חברת סטארט-אפ, אולי קצת באיחור,

אבל הגיע הזמן לשנות את העולם וגם, ככה, על הדרך, להתעשר. אין ברירה.

הרמתי טלפון לחבר טוב שמצוי בעניינים, הוא אמר לי מיד שמדובר ברעיון מצויין

שצריך לבחון והזמין אותי לפגישה (אין לי חולצה מגוהצת) לשבוע הבא.

(שבוע הבא? זה לא קצת מאוחר מדי? מישהו עוד יגנוב לי את הרעיון...)

זה קורה לי באופן די תדיר, שקופץ עלי רעיון (בעיקר כשאני לא מוכן)

ומאיים להפוך את החיים שלי.

כמובן שרעיונות הם דבר מבורך, בעיקר אם מדובר ברעיון לנסוע לצימר ליומיים

או משהו פשוט ומרגיע מהסוג הזה, אבל רעיונות לסטארט-אפים הם מסוג

הדברים שהייתי מעדיף שלא יקרו לי.

אני חסר אונים מול התחושה האיומה שלופתת אותי כשרעיונות כאלו קופצים עלי,

ומתחילים לספר לי סיפורים.

עוד לא למדתי ממש איך לאטום את אזניי ולהעיף אותם בבעיטה בחזרה לחור שמהם הם

זחלו החוצה, תחת זאת אני מוצא את עצמי מתמלא בתקווה, אמונה, חלומות באספמיה,

התרגשות ילדותית בקיצור, כפי שכבר נאמר היכן שהוא:

אני זוכה לחוויה בעוצמה שלא הכרתי.

התאונה הרצינית האחרונה שעברה עליי בעקבות רעיון כזה היתה לפני שש או שבע שנים

כשחשבתי לעצמי, "איך זה שעד עכשיו לא המציאו" (ככה תמיד מתחילה מחשבה סוררת כזאת)

"וויברטור, בשילוב חיישני ביו-פידבק (זיעה, לחץ דם, EEG, ריח מהפה, ובעצם כל מה

שהמהנדס ביוטכנולוגיה הרוסי שאני אשים את ידי עליו, יגיד שצריך)

כך שהוויברטור לא יפעל ברטט קבוע, אלא יבצע פעולות שונות

בתיאום מושלם עם התפתחות האורגזמה הנשית הספציפית,

בתנועת גל מושלמת, ויביא את המשתמשת המרוצה לאביונה שתגרום לה

לכרות (סופית) גט כריתות עם המין הגברי.

.

אולי, בגרסה המתקדמת יותר, יהיה למכשיר הכשפים הזה יכולת ללמוד ממש

את אופי המשתמשת ולשפר מפעם לפעם את גרף הביצועים שלו, שלה.

למה לא, וויברטור עם בינה מלאכותית, באותם ימים, זה נשמע לי הרעיון האידיוטי הזה מצויין.

מכאן, הדרך להקמת חברה היתה סלולה, לא אלאה אתכם בפרטים, ביזבזתי שנה

על השטות הזאת בטרם הכרתי סופית (עד הפעם הבאה) בעובדה

שהתהום הפרושה בין רעיון לבין מימושו, עמוקה יותר מכישורי הדאייה שלי.

אתמול צילצל החבר שסיפרתי לו על רעיון הגיבוי לסלולאר ואמר שזה באמת רעיון לא רע,

הוא אפילו כבר עובד : keeper.co.il

תודה לחברים מאתר קיפר שחסכו לי שנה מהחיים.

מעוצב חרא אבל עובד יופי.

התמונה אגב (1 מגה פיקסל מחורבנים) צולמה למרגלות הטוסטוס שלי, ואין לי מושג איזה

עכביש זה, אבל הוא הבהיל אותי, על אף שכבר היה בר מינן זה זמן מה.