כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    תגובות (20)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/4/08 21:11:

    עוללית האישה שרציתי להיות אבל אף פעם לא הצלחתי להיות יפה ולשתוק, חוץ מפעם אחת שאיבדתי את הקול.

      8/4/08 23:12:

    האישה מן האגדות. פאם פאטאל.

    כוכב על היופי בסיפור.

      7/4/08 17:29:

    אלפי, מאיפה אתה מביא את האיורים האלה? איך מוסיפים אותם? חייכת אותי.

      7/4/08 16:20:

    ובכן....יָאסוּ.

     

      6/4/08 00:05:

    קאיה, לא בדיוק. שירלי הייתה עממית וזו מהאצולה. שירלי לא סובבה את הראש לכל הגברים - זו כן. שירלי הייתה חמה. זו - קרירה. חוץ מזה אכן דמיון ניכר.

      5/4/08 18:23:
    שירלי ולנטיין האמריקאית מחייך
      5/4/08 09:22:

     

    צטט: רפאל אמיר 2008-04-05 02:22:54

    5.4.08. צודקת, נסי להכניס רומן כזה לתוך מטוס. רפי 

    בדיוק על זה חשבתי. ואם כבר יש ניצוץ הוא נגמר מהר ואני אפילו לא רוצה לומר היכן.

      5/4/08 09:21:

     

    צטט: עופרה'לה 2008-04-04 23:06:21

    אהבתי את הסיפור

    ואוהבת את הכתיבה שלך.

     

    באהבה

    עופרה

    חן חן יקירה ושבת פז.

      5/4/08 02:22:

    5.4.08. צודקת, נסי להכניס רומן כזה לתוך מטוס. רפי 

      4/4/08 23:06:

    אהבתי את הסיפור

    ואוהבת את הכתיבה שלך.

     

    באהבה

    עופרה

      4/4/08 21:31:

     

    צטט: היועץ המשפטי 2008-04-04 21:20:59

    בהחלט מצדיק לככב את הסיפור הזה. כתיבה קולחת מסקרנת, ומענינת. משאיר המון מקום לדימיון. כל אחד יכול לקחת את הרומן הזה למחוז חפצו.

    פשוט נהנתי

    תודה שקפצת. כל אחד צריך אחד כמוך לידו.

      4/4/08 21:30:

     

    צטט: א"ריק 2008-04-04 20:48:31

    בגיל שבע נסעתי מחיפה למרסיי באונייה תיאודור הרצל.

    כל האוניה חיזרה אחרי אמא שלי. 

    שמחה שהערתי איזה זכרון ישן.

    נ.ב. לא מספיק שאתה מחליף תמונות אבל גם שמות? אתה מערער את הביטחון העצמי שלי על אי היציבות הקטן שמצאתי פה.

      4/4/08 21:20:

    בהחלט מצדיק לככב את הסיפור הזה. כתיבה קולחת מסקרנת, ומענינת. משאיר המון מקום לדימיון. כל אחד יכול לקחת את הרומן הזה למחוז חפצו.

    פשוט נהנתי

      4/4/08 20:48:

    בגיל שבע נסעתי מחיפה למרסיי באונייה תיאודור הרצל.

    כל האוניה חיזרה אחרי אמא שלי. 

      4/4/08 20:26:

    תודה חיים ושבת שלום.

      4/4/08 18:26:
    היא היתה אלגנטית  אך לא כל כך קרירה.  אהבת  את הבחירה שלה - ואני- את הסיפור שלך.
      4/4/08 15:24:
    לבנה, בת יוסף וסיגמה - כל כך הרבה תודה לכן ושבת שלום.
      4/4/08 14:49:

    אני זוכרת שהיו יוצאות האוניות מחיפה ועברו בנמלים באירופה, גם אוניות מאמריקה הגיעו לכאן..יופי של אוירה של האוניות האלה מתוארת בסיפור שלך, ממש ראיתי בעיני את הבחור הקפריסאי השחרחר יורד לחוף, נזכרתי בלרנקה..לשם הגענו לא פעם ביאכטה

     

    את יודעת לכתוב......קיבלת כוכב ממני

      4/4/08 14:09:

    רומן מזמן אחר. מזמן שבו שטו באניות כדי להגיע ממקום למקום.

    נהניתי לעקוב אחר מאמצי הצעיר לשבות את לב הנערה ובהצלחתו.

    מקווה שיהיה המשך.

      4/4/08 13:55:

    קנולר

    אהבה בין אנשים מתרבויות ורקע שונה.

    זה מרתק.

    מקווה שהם יפגשו שוב...אני רומנטיקנית חסרת תקנה ולכן אשוב עם כוכב.

    מסע לאירופה: הרומאן

    21 תגובות   יום שישי , 4/4/08, 13:49
     הסיפור הבא יכול להתרחש רק באוניה, שבה יש זמן להתפתחויות של יחסים ולהתבוננות, ואכן הוא התרחש בעת שיט לאירופה.היא: צעירה אמריקאית, שחורת שיער, עם עצמות לחיים גבוהות, עיניים שקדיות ירוקות, וגבות דקות ועדינות. חזותה האלגנטית וגזרתה הצרה מעידים שהיא בת החברה הגבוהה, שיש בה שורשים אנגליים וצרפתיים. היא כולה גינונים, מאופקת, תנועותיה מעוצבות ונשיות. היא הבחורה הכי מבוקשת בין נוסעי המחלקה הראשונה, מחלקת התיירים, וקציני האוניה הצעירים. הוא: צעיר קפריסאי, החי בלונדון כסטונדנט, ובדרך מכאן לשם קופץ הביתה לביקור. שערו השחור מגודל במקצת ונופל על מצחו, עינו נוצצות במשובה, מחפשות טרף וכשהוא רוקד אין לו מתחרים. בערב באולם הריקודים לוחש לי, "אוף אין כאן סחורה. היחידה שמעניינת מסובבת בגברים כזבובים". ואז מושך בכתפיו ומפטיר: "אני אנסה וגם אצליח ואת עוד תראי את הפרצופים החמוצים בסביבה". אז כבר ידעתי כי הוא סטודנט למשפטים ועל רקע השוואת הדינים, נוצרה בינינו ידידות מה באנגלית המליצית שלו ובאנגלית הבסיסית שלי. נער השעשועים הפך לרציני כשהוא דיבר על מקצועו, סיכוייו הכלכליים והתנאים באי. ראיתי אותו באולם המרכזי משחק שח. מנצח.  אחר-כך אמר, כי אינו אוהב את המשחק אך הוא נחוץ לו לפיתוח הריכוז והמחשבה למקצועו בעתיד. מיסטר ג'קל ועו"ד הייד, סיכמתי לעצמי את האישיות שלו. והנה ההוכחה: הוא מזיע ואינו מוריד את הג'קט. הוא ידוע שאיתו הוא נראה מרשים ורציני. אולם, הרצינות פגה מייד כשהתזמורת מתחילה לנגן. הוא רוקד סירטאקי, לבד. הוא מעופף כפרפר. נראה כי מיומנות הריקוד שלו שבתה את לב הצעירה האמריקאית. היא ישבה בחברת הקצין הראשון גבה הקומה, כולה קשב וחיוכים, אך פה ושם ראיתי אותה מגניבה מבט לכוון הרחבה. אני לא יודעת מה היה בלילה אך למחרת בבוקר ליד לימסול, ראיתי אותם ביחד. ישובים היו בפינה מרוחקת, שקועים בתוך עצמם. הם היו בשלבי פרידה. הם לא דיברו, אבל דיברו עיניהם, חיוכיהם ועצבותם. פיהם צחק, עיניהם – בכו. ריכוז רב מזה של צער, תשוקה וגעגועים, מעולם לא ראיתי. לולא עולמנו הציני והמפוכח הייתי קוראת לדבר "אהבה ממבט ראשון". כמתבונן מהצד וכבעלת נפש רומנטית רציתי להתערב. להגיד לה שתרד איתו לחוף, שתבלה איתו כמה ימים, אבל התפשרתי ושאלתי אותה אם היא תרד לכמה שעות לחוף."אחר כך" – אמרה והמשיכה לחייך לבחור, שכבר עמד בסירה, בדרכו לחוף, כשהוא מנפנף ללא לאות בידיו ומפריח נשיקות מעת לעת. "אחר כך" לחשה שוב ועיניה עצובות. כשיירדנו לחוף הבחור עוד עמד וחיכה. שאל אם היא תבוא. "אחר-כך" השבתי בשמה. "אבל עלי ללכת כבר, מחכים לי בבית בשתיים" – אמר בצער ללא קץ ובזה ויתר על האפשרות להיות בחברתה, אולי, עוד קצת. בערב ראיתי אותה בבר של המחלקה הראשונה. היא שוב הייתה מוקפת במעריצים. היא המשיכה להרעיף עליהם את חיוכיה הקרירים, הנעימים והמאופקים... 
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר