ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
לקחתי לי יום חופש היום. אני אוהבת את ימי החופש שבהם אני סתם יושבת בבית, בלי שום מטרה מיוחדת. הילדים בגן ובבית הספר ואני בענייני. קוראת ספר, בוהה בטלוויזיה ובודקת מה קורה בפורומים החביבים עלי.
מצאתי את עצמי יושבת מול התכנית של רפי רשף. שארח היום בת לאב משותק שהעובד הפיליפיני שטיפל בו התעלל בו. התמונות מזעזעות. העובד סוטר לקשיש, מתיח את ראשו בקיר, זורק אותו מכסא הגלגלים על המיטה ואני בטוחה שלא ראינו הכל.
המשפחה מספרת שהעובד הזה היה בן בית אצלם, אהוב על האמא כאילו היה עוד בן שלה. הוא נדון היום לשלוש שנות מאסר.
זה הפחד הכי גדול בעולם שיכול להיות למי שנזקק לאדם זר שיעזור לו לטפל ביקרים לו. זה הדבר הכי מפחיד אותי בעולם כאמא.
זה קרה לחברה שלי, לפני כשלוש שנים וחצי. היא היתה אמא צעירה. ואחרי חופשת לידה ארוכה מאוד, התלבטויות רבות וייסורי מצפון לא מעטים היא חזרה לעבודה בגרסה חלקית. כמטפלת היא לקחה מישהי מבוגרת, עם המלצות. מישהי שהיא קיוותה שתוכל לטפל בבת שלה במסירות. החברים שלי התחילו לחשוד זמן קצר אחר כך כשהם שמו לב שהילדה לא רגועה, בוכה הרבה לא אוהבת את המטפלת. הם שמו מצלמות.
הם לא הלכו למשטרה. הם התעמתו איתה היא בכתה והתנצלה ואמרה (בדיוק כמו העובד הזר) אני אוהבת אותה ואני לא יודעת מה קרה לי.
אני זוכרת שחשבתי שצריך ללכת למשטרה, חשבתי שזה חשוב כדי שזה לא יקרה לעוד הורים. אבל לא התערבתי, הם לא הלכו.
אני לא יודעת למה אני כותבת על זה. אולי כי חשוב שנשים לב, שניזהר יותר ושאף פעם לא נאבד את העירנות שלנו. ואולי בעצם כי אני חושבת שהגיע הזמן ש'די לאלימות' יהפוך מסטיקר למציאות. |
alon_gur
בתגובה על בנפול אויבך תשמח
שחר חכמון
בתגובה על יוסי
טליאור
בתגובה על אני זמינה לצ'ט (אבל אל תגלו לבעלי)
eran.shchori
בתגובה על ביום שישי אחד, נגמר העולם
מים רבים
בתגובה על חימר פולימרי (פימו)
inbargi
בתגובה על אחי האהוב סמ"ר יוסי עטיה ז"ל
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכנסת לי פחד.
מזעזע !
וגם אף פעם לא מובן איך דברים כאלה קורים.
מזכיר לי גם כתבות וסיפורים על הורים שהתעללו בתינוקות שלהם.
השכל פשוט לא מסוגל לתפוס!
לדעתי הדבר היחידי שיש לנו לעשות מהצד בתור חברה שמתיימרת להיות
בריאה, הוא באמת לדווח על כל מקרה שאנחנו יודעים עליו.
ומה על המקרים שאף אחד לא יודע? .....
עצוב
כמה פוסטים על אלימות לסוגיה ופחד לסוגיו אני רואה בימים האחרונים בקפה.
סימן ל....?????????
ואני תמיד חשבתי שהסיפורים האלו על המטפלות קורים למישהו אחר...
ובאמת הסיפורים האלו על האלימות ועל האדישות ועל חוסר האמפתיה הולכים ומתרבים וגם אנחנו מתחילים להיות קהי חושים משהו לעניין הזה...
שמזכיר ששמעתי מישהו (שברגעים אלו של בוקר לא אזכור את שמו) שמדבר על כך שתקופתנו, תקופת האינדווידואליזם דווקא באופן פרדוקסלי מעקרת את הכוח של הפרט והופכת אותו לחלק ממסה ענקית חסרת פנים ובעיקר חסרת ערך.
אכן אמרת הרבה בסוף :)
אני חוששת שהאלימות הפכה להיות דבר כל כך טבעי אצלנו שאולי אותו אדם ששכב בכביש בצות אזור היה דוגמא לאחת ההשלכות של ההתבוננות שלנו על אלימות ומוות, כאילו זה היה התחלפות של אור ברמזור.
וחופש - אני דווקא משתדלת לקחת כשאפשר :-) זה חשוב לגוף ולנשמה.
אין לי להגיד.
אני כאן כדי להצביע בסימון שקראתי ושזה חשוב.
וזה מתקשר לי לפוסט של ורדה שנוגע גם טיפה באלימות.
ומה קורה לנו לעזאזל? שכדי להרגיש מוגנים צריך לשים מצלמות נסתרות בבית הפרטי שלי!!
וקטע לא קשור- עידית לקחה יום חופש!! כשחברות שלי ימררו שנמאס להן והן רוצות חופש אבל לא יכולות כי יש להן מלאן עבודה, אני אזכיר אותך.. :-).
ברשותך, זה גם חשוב בעיני.. להרשות לעצמך להשתחרר ולנוח.. אולי גם חוסר הנחת מביא בסוף לאלימות.
בסוף כרגיל אמרתי הרבה :-)
תכתוב תכתוב
אולי בסופו של דבר יהיה גם מי שיקשיב
וזה עוד לפני שסיפרתי על החייל שדחף עם קנה של M16 מפגין באלימות שמזמן לא נראתה בקרב חיילנו :(
עידית אני עומד לכתוב פוסט בהשראתך. מה קורה לי מבחינה פיזית כשהזעם מחלחל בי. איזה תחושות, איזה שרירים מתחילים לעבוד.
זה כל כך מרתיח.
עידית,
תודה על התזכורת ש/במורכבות של החיים המודרניים, הרצוי והמובן מאיליו לא תמיד חופפים.