בכנפיהם נופפו הם לשלום.שיירת החסידות האחרונה שהתארחה בליל שישי בשדה הסמוך המשיכה לדרכה.לרגע הי הנראה כאילו הן חוזרות.אך לא.הן לא חזרו, הן פשוט תרגלו.תרגלו את סדר מעופן, בטרם המשיכו לדרכן.

ננסי,העוזרת הפיליפינית של סבתי,סיפרה לי שלמדה מסבה כי:"במבנה החץ של החסידות יש סדר.יש חשיבה שלמה ותורה שלמה.המבנה המיוחד והמדוד הזה יוצר גלי אויר שמניעים הראשונים למען אלו שמאחור.מובילי השירה, ניכר שכנפיהם חזקים יותר.."

ננסי ישבה ודיברה.ישבה ועצמה את עיניה.נראה היה שברגעים אלו הצטרפה היא בליבה אל שיירת החסידות.כשפקחה את עיניה כבר לא ניתן היה להביט באישוניה.דומעת הייתה. אך ננסי לא היססה לפתוח את צוהר ליבה והוסיפה:"כשאני רואה את שיירות בעלי הכנף, אני אורזת.אורזת את כל החלומות.אורזת אהבות.אורזת חיבוקים ומתנות, ושולחת.שולחת אותם עם תפילות.תפילות לבורא עולם שישמור על יקירי מכל משמר. את כל השאר אני שולחת באמצעות סניף הדואר המקומי.."

בתמימות שאלתי את ננסי:"כמה ילדים יש לך"? והיא בעיניים דומעות הגישה לי תמונה.נאלמתי.כל שרציתי ברגעים אלו היה להעלם.בתמונה נראו זוג עוללים בני שנתיים.עם  גופיה ארוכה שהגיעה עד הברכיים.בני שנתיים שישבו בבוץ ואחזו במוט של מטריה.מטריה בעלת מוטות את מרוטה מכיסוי.עוללים היו.לא ידעו הם שאוחזים הם בשווא. גשם הזלעפות שנראה בתמונה לא השאיר להם סיכוי.ישובים רטובים היו הם בבוץ.רטובים, אוחזים במוט השווא, המטריה, ומביטים למצלמה.

השתיקה הייתה רועמת מתמיד.התביישתי.קמתי ויצאתי לחצר. מילותיה של ננסי:"אני אורזת חלומות..אורזת תפילות.." הכו בי חזק.הכו במרחבים המוגנים השמורים והעטופים מכל משמר.מילותיה נמהלו בעורקיי. "ריבונו של עולם", הבטתי לשמיים והוספתי:"אוני שבתפילתי שעה קודם קראתי לך והודיתי במילים: המניח לעמו ביום שבת קודשו..כי בם רצה להניח להם..מבקש ממך:הנח לה! הנח לננסי שהצטרפה בעל כורכה למשפחתנו לפני מספר שנים לחזור למשפחתה.חדל לאלץ אותה לארוז חלומות ולשחם עם בעלי הכנף שאתה בראת ויצרת.הרי לא לכך בראתם .."

"מוזר"..שנים לאחר שננסי טסה לארץ מולדתה כשאני רואה שיירת בעלי כנף אני נזכר בה, ורואה בכך אות.נזכר ומיד אורז גם את תפילותיי.אורז ומשלח אורז ומשלח.על אף המשקל הכבד, יודע אני שהשיירה תוכל לשאת אותם. כי:"המבנה המיוחד והמדוד הזה יוצר גלי אויר שמניעים הראשונים למען אלו שמאחור..."כך הסבירה לי ננסי.אורזת החלומות.

לאותות רבים אנו נחשפים בפרשות וגם בחיינו. בפרשת תזריע, ערב רו"ח ניסן מבנה החץ של החסידות הן לי אות.אות לארוז את תפילותיי, כמוסות ליבי הנצורים ולשלחם.אליך.

www.allgedera.co.il  - פורטל הבית של גדרה והסביבה