זמן שאול

14 תגובות   יום רביעי, 9/5/07, 23:32

(לכבוד החופש שאני יוצא אליו - פוסט אחד קצר, לא עצבני. חד פעמי. מבטיח)

מאז שאנחנו מצפים לילד (בשעה טובה – בספטמבר), בן בכור (וזכר!) אנחנו חיים על זמן שאול.

כולם אומרים לנו שלהם לא סיפרו כמה זה קשה, רק כמה זה כיף, אבל (כולם ממהרים להוסיף) – זה קשה לאללה. ומייאש. ולא ישנים. ודנה ספקטור סובלת וגם האמא מהארץ ואני כבר לא מדבר על האימאמא המעולה (שהפודקסט שלה הוא המניואל שלי לעתיד).

בכל מקרה, החלטתי ששתיים שלוש יצירות מופת אני אספיק עוד הקיץ. לפני שהחיים נגמרים - אז הלכתי לחפש סוף סוף את אנה קרנינה, בתרגום החדש - ובאותה הזדמנות להחזיר ספר שקבלתי (עברי, גרוע, לא נכנס לשמות) מ'צומת ספרים'.

 

בחנות הראשונה, במגדלי וייצמן היו נורא נחמדים.

שאלתי אם יש להם את התרגום החדש של אנה קרנינה.

שאלו אותי מי הסופר.

חייכתי במבוכה.

ניסיתי שהטון שלי לא יהיה טון של מורה בחטיבת הביניים שממש-מתפלאת-עלייך-כי-ממך-היא-לא-ציפתה. אבל יצא לי.

העלבתי את הזבן הצעיר. מה אני יכול לעשות?

אחרי חיפושים נרחבים וידניים, כי המחשב לא עובד, לא נמצא הספר. שאלתי אולי יש בחנות אחרת. עכשיו תורם היה להתפלא עלי:

"אבל אדוני! המחשב לא עובד!".

(אני שונא כשקוראים לי אדוני! אני הרי עוד נער! או לפחות נערי!)

המשכתי לחנות הענקית של צומת בסנטר. יש שם את היאיר לפיד החדש, ועשרות ספרי דיאטה, יש שם ספרי עיון ומדע וספרות עברית ומתורגמת.יש שם מנורות ירוקות ושולחנות חומים גדולים, ואנשים ממש יושבים לידם וקוראים ספרים (או עתונים או מדברים בפלפון - אבל אתם מבינים את התמונה)

יש שם אלפי כותרים וחמש מוכרות.

אבל אף אחת מהן היא לא אנה קרנינה.

גם לא על המדפים.

והמחשב לא עובד. אלא מה.

"זה הרשת, אדוני", הן הסבירו לי.

 

מיואש במקצת (פתק ההחלפה עמד לפקוע תוך ימים מספר, מה שהוסיף אווירה חירומית לכל העניין) המשכתי לחנות השניה שלהם בסנטר. זו שלא ברור אם היא מחסן או חנות עודפים. בה אין ריהוט מפואר ואווירת ספריה, אין רבי מכר מסודרים בערימות לוליניות ומוכרות לא מהדסות שם בחדווה בין עמוס עוז לספרי הבישול.  

אבל יש ויש שם אנה קרנינה.

ובתרגום החדש.

ויש שם מוכרת שניהלה איתי ויכוח סוער ומרענן על הספר שהחזרתי (היא מאוד אוהבת את הסופר שאני בזתי לו, וידעה לנמק זאת היטב). והמוכר השני הוא בכלל סופר (שבתאי קור, חפשו את 'נהג חדש' שלו – ספר אוטוביוגרפי).

במשך עשרים דקות מענגות, באמצע היום, דנו במגמות גבריות בספרות ובאיכות התרגומים של יצירות מופת. דברנו על דרמה בפרוזה לעומת אידאליים שיריים בספרות העברית.

בלי מנורות ירוקות וללא שולחנות חמורי סבר -

 רק שלושה אנשים שאוהבים לקרוא. ולכתוב. ולדבר על זה.

סתם כך שלושה אוהבי ספרות באמצע הסנטר.

סתם כך.
דרג את התוכן: