כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    על ניידים וסובלנות

    16 תגובות   יום חמישי, 10/5/07, 03:40

    התמונה באדיבות פליקר.

     

    עם הגברים ההבנה - כל הפוסט נכתב בהטייה נשית הפתעה

     

     

    מי שעקבה אחרי קורותי בבלוג הגלותי שלי בטח שמה לב לעובדה שאני חוקרת נשים וטלפון נייד וש...אין לי טלפון נייד משלי. בהמשך ישיר לפוסט של טל, גם אצלי עברה הרבה קרינה באוזן עד שהגעתי למצב הנוכחי. היה לי נייד בארץ במהלך השנים האחרונות, והשתמשתי בו תדיר, אבל כשהגענו לאוסטרליה (לפני 10 חודשים בערך), לא יצא לי לרכוש SIM (כי כמובן שהבאנו איזה חמישה טלפונים מתקדמים מהארץ...). אז בהתחלה לא יצא, ואחר כך לא היה צריך, ואחר כך כשהיה צריך, זה סתם התעכב.

     

     ולא שאני הייתי צריכה: בן זוגי, שיחיה, רצה להגיע בזמן למשחק הכדורגל של הבן ובטעות הגיע לעיר הסמוכה (שתי הערים מתחילות ב- M), כי לא היה לו את מי לשאול. והמנחה שלי בלימודים פשוט היתה בשוק שאין לי נייד ("את תצטרכי לרכוש נייד באיזה שלב" - אמרה לי מודאגת באנגלית כמובן). והחברה שהגיעה לשתות קפה ומצאה את בעלי כי אני הייתי בבריסביין. שלא לדבר על המשפחה שלי שהגיעה מישראל - 4 אנשים 2 טלפונים ניידים. האמת, כשהם היו פה, באמת הייתי צריכה נייד - כמה תיאומים רצו כל יום לפני שיצאנו לדרך...

     

    טוב, גם לי זה לא היה מזיק - רק פשוט למדתי לחיות בלעדיו - וזה ממש לא כל כך נורא. אני אפילו מוצאת את זה מהנה באופן סרקסטי שהוא - לחכות עד שאגיע לטלפון בבית, או לטלפון ציבורי (כן, הם עדיין ברחוב, נראה לי שגם בישראל - שווה בדיקה) או עד לפגישה, רושמת את כל הפרטים של הפגישה מראש במחברת (זוכרות את הימים האלה?). אני חושבת שהפכתי לקצת יותר סובלנית וסבלנית בגלל זה. מה שגורם לי לחשוב ששימוש בטלפון נייד בכזאת אינטנסיביות גורם לכולנו כחברה להיות פחות סובלנים - לעצמנו ולסביבה. למה לחכות כשאפשר להשיג את המידע בדרך (בלי דיבורית? תוך כדי פקק תנועה עצבני), לברר ע כ ש י ו  את כל הפרטים, להיות בעניינים - כי מי רוצה להיות היחיד שלא יודע שום דבר על מה שקרה בדיוק לפני דקה?

     

    ובהשראת אזור מגוריי - אני לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת קצת על האושן מגניב  ואומרת - לא נורא, אני אחכה, זה יקח קצת יותר זמן, הוא יסתדר, בסוף תמיד מסתדרים. מה הילד ישאר במגרש כדורגל עד מחרתיים?

     

    עד כאן הכל טוב. אתמול - הודיע לי בן זוגי שסוף סוף יש SIM (למרות ואחרי הכל - אני לא הייתי מביאה את עצמי לחנות לקנות SIM לעצמי...). נשאר רק לחבר את כל החלקים יחד ולהתחבר לרשת.

     

    ועכשיו כשיש לי טלפון נייד - מה יהיה?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/07 00:48:

      הי אורית

       

      זה סיפור נהדר בעיניי שאת עושה דוקטורט על טלפון סלולרי ואין לך כזה.

      זה מאד רומנטי.

      אגב,

      שמעתי על שר תקשורת אחד של מדינה אחת,

       שאין לו אינטרנט וטלוויזיה בבית (וכל זאת אומרים שהוא עושה עבודה טובה)

       

      נו בואו כבר

      יא אללללללה שלכם קורץ

       

       

        20/7/07 15:40:

      אני באמת תוהה כבר שנים אם אכן הטלפון הסלולרי הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, או שמא זה המחשב האישי.

      ועכשיו בעידן הקונברג'נס, מה יהיה?

      המומחים מהלכים עלינו אימים בתחזיות שהשניים יתמזגו למכשיר אחד.

      אבל אני סומך על הטכנולוגים (שזה כולל אותי...) שכבר ימציאו מכשיר חדש שיתמודד מול ה"מחשב-הסלולרי" על התואר "ידידו הטוב ביותר של האדם"...

        23/6/07 08:57:

      צייתנות, לא צייטנות. יש לי את זה לפעמים :-)

       

      אגב - אתן זוכרות שהיה תור של 7-8 שנים לקו בזק משותף? ושכתבנו מכתבים?

        23/6/07 08:49:

      איזה יופי של נושא למחקר!! אמרה חנה, שהזהות האמיתית שלה היא 054-4732253 - מספר שאני מדקלמת לפעמים מתוך שינה, שאפילו לא טרחה לחבר טלפון במשרד או לרשום כזה על כרטיס הביקור, כי את ה-כ-ל עושים בסלולרי, שמשלמת בצייטנות 1200 ש"ח לחודש לאורנג' (פלוס מינוס), שחיה רק כאן ועכשיו באופן העובר את גבול המידתיות...נכעת לי בנקודה ב- ה' הידיעה (קצת אחרי האינטרנט).

      תודה!!!! (עצם היות המחקר מעורר בי מחשבות)

        23/6/07 07:52:

      האמת היא שישנם ימים שאני חושבת לעצמי מה הייתי עושה בי הסלולארי, במיוחד מאז שהפכתי להיות אמא.

      ישנם ימים שאני מצטערת שיש לי סלולארי כי כשלא היה לי יכולתי לבוא הביתה מיום עבודה ופשוט להתנתק מהעבודה, הסלולארי היום הוא מבחינתי כלי עבודה שגורם לי לעבוד גם כשאני בבית דבר שהוא לא בהכרח חיובי בלשון המעטה.

        23/6/07 04:55:

      נושא מרתק!

      בתור מישהי שאולצה להסתובב עם נייד מגיל צעיר מאוד - יש לי רגישות רבה לנושא.

      אשמח לתרום מנסיוני :)

       

      לגבי שאלתך מה יהיה-

      אז ככה:

      תחושת אסון קרב ברגע שיצאת מהבית בטעות בלי הנייד, חימום יתר של המוח ומצב רוח הנגזר מכיוון של סוגריים המופיעים על המסך :) או :(

       

       

        21/6/07 13:21:

      היי בנות,

       

      ש  נ י ם לא נכנסתי לפוסט הזה. אבל עכשיו משנכנסתי - גילוי נאות: מזה כשבועיים שיש לי טלפון נייד. האמת עוד לא ממש התחלתי להשתמש. אני מחכה בכיליון אוזניים לפעם הקריטית הזאת שאני אודה לטלפון שהוא קיים. עדיין מחכה...

      מלכת השלג: לצערי - לא ממש עליתי על תחבורה ציבורית באוסטרליה (ההסעה של הילדים לבית ספר נחשבת? כי זה עוד קטע כאן - אין לילדים טלפונים ניידים...אני גם גרה באזור די כפרי - אולי השאנטי הזה מרחיק את הצורך בטלפון נייד...

        4/6/07 14:09:

      שלום אורית,

       

      קודם כל אני חושבת שמגיע לך כוכב, אני אנסה לשלוח אם עדיין נשארו לי.

      מישהו דיבר איתי בתגובה לאחד הפוסטים שלי על ארוחת ערב עם בעלי ואיך שהוא ישאל אותי איך עבר עליך היום ועניתי לו שהיום עם הטלפונים הסלולריים כבר אין את השיחה הזו, היא התבטלה, הרי כל הזמן אנחנו מעדכנים מן השטח. מכירים את התנועה הזו של טלפון נייד פתוח ויד מתוחה מעל לראש?

      אני עד היום נבוכה מלחייג לנייד של מישהו, מה אם אני אפריע לו?

      מעניין אותי לדעת, מה קורה בתחבורה ציבורית באוסטרליה, גם שם מדברים בקול רם על עניינים אישיים?

       

        2/6/07 12:23:

      ואו, אורית. את אדם נדיר מאד אם ככה. כבר שכחתי מה זה להסתובב בלי סלולר.

      אבל כאשר שוכחת אותו לפעמים בבית, פתאום מרגישה הקלה: אף אחד לא יציק לי באמצע עבודה וכד'.

        31/5/07 23:20:
      תשִׂימִי ת'SIM ותסמסי... קורץ
        31/5/07 23:05:

      סוף עידן התמימות...מגניב

       

        31/5/07 21:31:

      טלפון נייד עבורי הוא הרבה יותר מאמצעי התקשרות עם אחרים. הוא היומן שלי וספר הטלפונים שמסונכרנים עם ה-outlook. ובעיקר, הוא המנהל הצמוד והאישי שלי שמזכיר לי מה לעשות ובדיוק בשעה המתאימה, וגם למי יש יום הולדת ומתי... הוא החפץ היחיד שהולך איתי כמעט לכל מקום, מעיר אותי בבוקר ודלוק 24 שעות ביממה.

       

        18/5/07 16:49:

      שלום אורית

       

      אני שמחה שיש לי נייד ומשתדלת להשתמש בו כמה שפחות.

       

      אני מקווה שהבנתי שנושא הדוקטורט שלך הוא "נשים ופלאפון". אודה , לא חשבתי על כך. בעיקר שמתי לב כיצד הפאלפון משפיע על גברים ( עלי לבדוק עניין זה) . אשאל את חברותי בעניין

      כל טוב

      שולמית

       

      אנחנו אוהבות פוסטים בפניה נשית

      אין כמו גמי

      נראה לי טיפול בהלם בלי סלולר בכלל - בטח יש כמה אמישים בלי נייד

       

       

       

        10/5/07 08:37:

      לי אין ספק שככל שמפחיתים את השימוש בטכנולוגיות תקשורת, יש חיבור יותר לסביבה הטבעית, ליקום ולקצב שלו, זה אולי נשמע נורא פילוסופי אבל זה באמת  התחושה שלי. בתור בן אדם שאין לו שום חוש כיוון ויכולת התמצאות במרחב, אני פשוט מורידה בפניך את הכובע ששרדת עד עכשיו באוסטרליה בלי סלולרי

       

        10/5/07 07:30:

      אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מידיים. בכל העולם.

      יש הרבה יתרונות לטלפון נייד, ומן הסתם גם חסרונות. אבל אנ'לא בטוחה שסובלנות היא אחד מהם. איך היעדר טלפון נייד הופך אותך לסובלנית יותר? לדעתי סובלנות זו תכונה מאוד שורשית ובסיסית שקיימת בין אם את מחוברת לבין אם לא. עם הסבלנות אני מסכימה לגמרי.

       

      באופן אישי אני בעד להישאר בלי הנייד. אצלנו... (למשל) אין קליטה בכלל, לא לניידים מישראל ולא לניידים של אוסטרליה. נשאר טלפון קווי והאינטרנט (תודה לאל על המצאת ה voice over internet protocol - VOIP) קורץ

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות