פעם בכמה חודשים שמערכות החדשות בארץ משדרות את אחד מקטעי הווידאו שמצולמים בהפגנות בשטחים. ואז כולם מצקצקים ומזדעזעים (ומלכתחילה אני לא מדברת על אילו שמבחינתם כל סמולן הוא טרוריסט בפוטנציה והם שמחים לטפל בו בעצמם, כי הם כאלה גבר-גברים. כמובן שהכוונה למפגש שבו הם באפוד מלא והאנרכיסט חמוש בחולצה מודפסת לכל היותר כי ככה מודדים גבריות בשכונה שלנו). ונפתחת חקירת מצ"ח, ואבא שלי מצלצל להביע הזדהות, ואחותי מסננת "בהמות", ואנשים שלומדים איתי מעלים את זה בשיחות חולין כי הם יודעים שאני סמולנית ולכן זה כמובן ההיילייט של היום שלי. תוך יומיים כולם שוכחים מהפרשייה והעולם הדמיורגי ממשיך כהרגלו.
הבדיחה הכי טובה בכל הריטואל הזה שתמיד מישהו ממשרד הביטחון מתייק את ההתנהגות הזו כ"חמורה וחריגה", כמשהו יוצא דופן, נדיר, ביטוי להפרעה נפשית מקומית אצל אחד החיילים או השד יודע מה. אולי הוא במחזור. כך גם ב"חשיפת" תיעוד הווידאו מההפגנה האחרונה בהר חברון. יודעי ח"ן מדווחים כבר שנים שבהר חברון די פרוע. לא רק בגלל החיילים, כמובן, אבל זה כבר סיפור אחר. אלא שפיצ'פקעס כמו הסתערות החייל החמוש על האנרכיסט מתרחשת כמעט בכל הפגנה, ודי ברור שמדובר בנהלים ברורים מראש, גם אם אין להם תיעוד כתוב.
"חמורה וחריגה" בתחת שלי, כאמור, אלא שמה שמטריד יותר - אותי לפחות - הוא מצב הנשקים השלופים. אני רגילה לתמונות שבהן הנשק בהצלב, והחיילים אוחזים באלות, מגנים וידיים חשופות. תאמינו לי שלצד גז מדמיע ורימוני הלם - באמת שדי בכך. הנשק השלוף והיריות באוויר מעידות על עוד ריפיון באחיזת כללים כלשהם בחיילי צה"ל, ומזכירים לי, יותר מכל, את כוחות המילואים שהסתובבו בבילעין במרוצת מלחמת לבנון השניה, יורים באוויר (ובלימור גולדשטיין) ומכריזים בקול (ובחיוך) "אתם במערב הפרוע עכשיו".
זה נשמע קצת כמו שיר של נושאי המגבעת. אתם במערב הפרוע עכשיו אתם במערב הפרוע עכשיו. אני ממליצה לכם לשמוע את המשפט הזה בראש ולהקשיב לאחד מהמפקדים במקום מעיד בפני גדי סוקניק כי מדובר בהפגנת כוח סביר, "חד משמעית". |