יותר מפעם אחת בתקופה האחרונה, אני מוצאת את עצמי דנה בנושא הטוקבקים עם עמיתיי לעבודה. "אתה צריך עור מאוד עבה", אני חוזרת ואומרת לכתבים שחוטפים עצבים או דיכאון מטוקבקים. והאמת – לפעמים אני יכולה להבין אותם. בדם ליבך אתה כותב משהו, משקיע, בודק, מנסח ומוסיף אינפוגרפיקה מושקעת, ואיזה מנוול קטן וזב חוטם (ואלמוני כמובן) לא קורא את הכתבה בכלל ומייד כותב שהיא גרועה. יש בזה משהו מאוד מקומם ומעליב לפעמים, אבל האמת היא שבתרבות הישראלית אין ממש ברירה – ומתרגלים לזה. וכך אחרי תקופה לא קצרה ב-TheMarker, גם פיתחתי עור של פיל בורמזי ("אין כזה דבר פיל בורמזי, הכותבת לא מבינה כלום", אחד שיודע) וגם יש לי כמה טיפים לגבי טוקבקים וטוקבקיסטים, עבור חבריי הכתבים והעורכים. הטיפים בלשון זכר למען הנוחות: - לא משנה על מה כתבת וכמה מאמץ השקעת, הכתבה שלך תמיד תהיה "שטחית, רדודה ובלתי מקצועית".
- אלא אם כן אתה מירב ארלוזורוב, ואז הכתבה שלך היא "פאשיסטית, מרושעת, משתלחת, שטחית, רדודה ובלתי מקצועית".
- לכל התקציבאיות והסמנכ"ליות של רני רהב קוראים "רינה לוינשטיין, אשקלון", הן שרופות על חברת אל על ולעולם לא יטוסו בארקיע כי האוכל מגעיל והשירות חרא.
- אם כתבת כתבה מפרגנת, גם אם זה על חיי המין של הצפרדעים המנוקדות באנטארקטיקה הדרומית ("אין צפרדעים באנטארקטיקה הדרומית, הכותבת לא מבינה כלום", אנונימי), היא תמיד תהיה "פרסומת מוזמנת על ידי בעלי עניין" וברור שקיבלת עליה הון תועפות מהחברה המתוארת בכתבה.
- אם הפצצת בכתבה קטלנית וביקורתית, היא בוודאי "מוזמנת על ידי בעלי עניין" וקיבלת שוחד שמן מהמתחרים של החברה המוזכרת בכתבה כדי לכתוב אותה.
- זה בכלל ידוע שכל העיתונאים הם "עיתונאי חצר", "מקבלים שוחד" ו"מלקקי תחת של בעלי ההון".
- אם כתבת סקירה על סוג אתרים מסוים, או (רחמנא ליצלן) העזת ועשית דירוג איכותי של פורטלים, ברור שתמיד תשכח את "האתר הכי חשוב" ועוד יותר ברור ש"אין לך מושג על מה אתה מדבר".
- אם כתבת כתבה מורכבת על נושא שרק 3 אנשים ביקום הידוע מבינים בו משהו, תמיד יבוא "אחד שמבין" ויסביר לך שאתה לא מבין, שטעית בחישוב הנתונים ובכלל מכרו לך מידע מוטעה.
- אם את כתבת מהמין הנשי, ויש (השם ירחם) תמונה שלך לצד הכתבה, 95% מהתגובות יהיו "מי זו הכתבת הכוסית הזו, אפשר את הטלפון שלה?", למרות שהאי-מייל שלך מופיע 5 ס"מ מעל הטוקבקים.
- אם הכתבה שלך הכי נקראת באתר, יהיו בה 20 טוקבקים שאומרים "את מי זה מעניין בכלל".
- אם יש לך דעות סוציאליסטיות, אתה קומוניסט; אם יש לך דעות קפיטליסטיות, אתה פאשיסט; אם אתה מנסה להיות אובייקטיבי אז "לא ברור מה הכתב ניסה להגיד" ואתה מתחמק מהבעת דעה, ואם אתה ביבי – אז אתה מלך ישראל.
- אם כתבת על מינוי ברנז'אי חדש, כדאי שתדע שבעל התפקיד הוא "מושחת, אופי חרא ויפיל את החברה" ו"חבל שנתנו לוורד לעזוב, היא היתה מנהלת מעולה". ולהיפך.
- אם תכתוב שהבורסה צפויה לעלות, אתה שקרן, אינטרסנט, יש לך קולים ואתה, עם ה-6,000 שקל משכורת שלך, גם מריץ את המעו"ף.
- אם תכתוב שהבורסה צפויה לרדת, אתה שקרן, אינטרסנט, בוגד במולדת, גיס חמישי, יש לך פוטים ואתה ובעלי ההון משחקים קזינו במעו"ף.
- אתה אידיוט.
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואותו דבר בגרסת הנוער.
הוראות לכתיבת טוקבק בערוצי הצעירים:
1. רשמו בכותרת: כנסווווווווווו
2. המציאו לעצמכם שם מהרפרטואר הרחב של "כוס!ן אש מג*ל שש!!!!!1", "אורטלוששש הנס*כה המאממת!!!!1".
3. הביעו את דעתכם לגבי הכתבה: "כתבה מפגרת חחחח" או "כתבה חמודה חחחחח"
4. מסרו את אהבתכם למי שאתם מעריצים. לדוגמה: "אגמוש שולתת!" או "אודי מלךךךך!"
5. הוסיפו הערה גזענית למען העדה השנואה עליכם. "מה, היא רוסיההה? איכססס!"
6. ד"שים לחברות.
7. לפני שאתם לוחצים על "שלח", בדקו טוב טוב שיש לפחות שגיאת כתיב אחת בכל מילה שכתבתם.
והרי לכם תגובה לתפארת!
על זה נאמר: למה בישראל לא עושים סקס ברחוב? כי תמיד יעצור משהו לתת ייעוץ.
זה לא שהכותבת לא מבינה כלום כמו שאין לה מושג
זה לא שהכותבת אין לה מושג כמו שהעורכים שלה עצלנים ולא טורחים לקרוא
זה לא שהעורכים עצלנים כמו שהמו"ל חלאה מנסה לעשות כסף על כלום
זה לא שהמו"ל חלאה כמו שאין ברירה אבל הציבור מטומטם ולא יבין אחרת
זה לא שהציבור מטומטם כמו שהטוקבקיסט גאון
כמה זה מדגדג גם לי לטקבק אותך לפי הכללים..
אבל LOL
יצירת מופת! (האמת - כתבה משעשעת)
(רויטל, נדבר אחרי זה על התשלום בעד בעד הפירגון)
שכחת גם את המניאקים שמוסיפים בתגובות את הלינק לכתבה בבלוג שלהם:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=2533
לזה שמעלי.
כתבה? לא הייתי קורא לזה אפילו פוסט.
פשוט זבל - תת רמה
הכתבת מושחתת!!!!!1
מסכים עם מה שאמר 12
4 - אתה אדיוט
ל"ת