| פִּרְפּוּרֵי לֵילוֹתַי בָּעֲרוּ בָּאוֹר צִלֵּם עַל הֲזָיוֹת סִנְווּרֵי עֵינַי לַזִּכָּרוֹן מִשַּׂק שְׂפָתַיִךְ, אֲשֶׁר בִּי פּוֹעֵם שִׁיר שֶׁל אַהֲבָה. מָתַק עֲסִיסִי צוֹפְךָ, נִשְׁמַט לְיָדַי מְחַיֵּנִי תִּירוֹשׁ אַהֲבָתְךָ. לָעֵת סִפּוּר לֵילִי הַמְּלַטֵּף. וַאֲנִי, מִצְּלִיל מַחְשַׁבְתִּי עַל תַּאֲוַת וִילוֹן מְרַשְׁרֵשׁ גּוּפְךָ עַלְוָה שֶׁל אַהֲבָה. |