נכנסת לחיי ביום הקר ביותר של השנה,

לבשת שמלה ארוכה עם עלים שהזכירו שושנה,

התמסרת לחיוכי, למגע העדין בו ליטפה ידי את ידך,

התמכרתי לנשמתך, לקסם שנשקף מבעד חלונות נפשך.

לימדת אותי את רזיה הכמוסים של האהבה,

הבאת לי לוטוס, שלך הוא לחשת, סמל התשוקה,

היית חורזת מילים, שובה את תשומת לבי,

מלטפת לי שיר, מהלכת בין מסדרונות נפשי. 

היינו שלושה כך סיפרת, מסיבה תמימה בצפון תל אביב,

רקדנו, צחקנו, הרמנו כוסית לתחילתו של אביב,

לגמנו לחיים, הרווינו נפשנו לשוכרה,

סם אל כוסך הזליפו, השחיתו מוסר, אנסו נפש בסררה.

בזה אחר זה, הם פלשו אל תוכך,

את רק תיהני, זה וודאי יהיה כיף,

סדינים מוכתמים, מתבוססים בדמך,

מפורקת לרסיסים, מנוחמת בזרועות אמך.

רציתי לגעת, את נפשך ללטף,

האמנתי בתמימות, שאצליח לרכך,

להדוף כאב בחיוך, להכיל דמעות עצובות,

לחבוש צלקות בליפוף, לחדש חלומות וכמיהות.

ביקשתי לדעת, לגלות את שהיטבת להסתיר,

אל סודות נפשך שוועתי, להצילם בכל מחיר,

קוששתי רפסודה, להשיטך אל חוף מבטחים,

להיאחז בה בימי סערה, להלום חרדות ופחדים.

לתקן סדרי עולם ביקשתי,

להעניק ביטחון והגנה,

למחוק פצעי עבר השתוקקתי,

לפרוש את כנפי השכינה.

עזבתי כי לא נותר בי כוח,

את עצמי לא ידעתי, ביקשתי רק מנוח,

אילו מסוגל הייתי, להילחם את מלחמת חייך,

היית שוב פורחת, מלבלבת אליי מתוך מילותייך.

שנים כבר עברו, את חובקת לך בן,

אישך שוב עזב, אינו מוצא מקום בקן,

יש אישה אחרת אמרת, את נפשה בפניך תפתח,

האחת והיחידה כך לחשת, הראויה את לבה שתיקח.

------------------------------------------------------------------------------

(הפוסט נוצר מתוך הזדהות עם נפש אצילה. תודה "סתיו5",

  את מקור השראה לי, דמות ראויה להערצה)