בעלית הגג מול עץ התפוז גר איש בעל לב הזהב.

איש בעל לב הזהב הוא איש אוהב עד מאוד.

טוב, כשיש לך לב זהב פשוט אי אפשר כנראה אחרת.

כשהוא יוצא מהבית ידיו עמוסות תמיד במחוות לאהוביו.

ביום שישי, בדרך מהשוק,  הוא מפזר ארגזים בין כמה משפחות רעבות.

כשהוא רואה בדוכן הריבות מעדן שחבר שלו אוהב מאוד - הוא קונה שניים. שיהיה מבסוט.

כשחברה שלו צריכה לתקן שולחן - הוא שם אותו על האוטו ומשפץ לבד. בכיף.

כשאמו המאמצת רוצה מנורה לסלון - הוא מתרוצץ בדרום תל אביב ומחפש את הקריסטלים הצבעוניים  שהיא כל כך אוהבת.

כשאני אומרת שאני אוהבת מרק עם ירקות גדולים בתוכו - הוא חותך גס את הירקות שהוא מחמיץ. שיהיה כמו שאני אוהבת.

כשחבר שלו נקלע לצרה הוא לא ישן לילות ומחפש פתרון.

כשהוא רואה את הכינרת יבשה הוא משתתק ורואים שעצוב לו.

כשהוא מספר על מלחמה שומעים את שריקות הכדורים.

כשהוא מספר על שבילים בהם הלך נושמים את האבק.

כשמטוסינו חגים מעל הרמה הוא נאנח וסופר כמה הם. דואג שהבנים יחזרו הביתה.

כשהוא פוגש אדם הזקוק לעזרה, אדם זר שהוא אפילו לא מכיר, הוא מציע את עזרתו מבלי שנתבקש.

אתם יכולים לחשוב שהוא סתם דוחף את האף שלו איפה שלא צריך.

טוב, אני מניחה שאפשר לראות את זה גם ככה, אם אתם ציניקנים חסרי אמונה.

אבל לא, הוא לא המרצה הקלאסי שאתם חושבים, זה המנסה למצוא חן בכל מחיר.

ממש לא.

איש בעל לב הזהב הוא איש אשכולות דעתן וחריף.

הוא לימד אותי את ההבדל הדק  בין "ריצוי" ל "אהבה".