חברי הרגישים והיקרים, רציתי להודות לכם על חיבוקכם החם ועל מילות העידוד. שנים אני אוצרת בתוכי תחושות,מחשבות,כאב,הגיגים ורצון לכתוב אולם לא מצאתי את המקום המתאים. והנה.. "קסם" ...

תודה לכולכם, נא המשיכו לקרוא ובבקשה תבינו שכל פסקה שאני כותבת מחזירה אותי אחורנית וזה קשה מנשוא, ביחוד ש6 ילדינו גדלים, מתבגרים, משתנים ואדי שלי נשאר צעיר לנצח ולא נמצא עימנו כאן,פיזית, לחוות את השינויים...

גל יקירה,

אני מגיבה פה על כל הפוסטים.

שולחת לך חיבוק ענקי.

הכתיבה מאוד עוזרת לשחרר מועקות ואולי להבין דברים.

החברים פה בדה מרקר מחבקים ואוהבים (זו החוויה האישית שלי לפחות).

שאלוהים יתן לך כוח.

באהבה

עופרה

קראתי בהתרגשות את הבלוגים. אין אני מכיר אותך, אולם תחושת הבטן שלי אומרת כי הכתיבה מביאה לך פורקן לכאב אז המשיכי וכתבי את אשר על ליבך!

תודה על ששיתפת אותנו בנשמתך!

אביחי.

מחכה להמשך

בינתיים כוכב על שינוי הכתב

תודה על מילות העידוד והתבונה שבהן.. שיר-אביב

אף פעם זה לא בזמן.

תמיד אבדן תופס כל אחד מאיתנו באמצע החיים.

לעולם ישאר מה שלא אמרנו ,חיבוק נוסף שיכולנו לתת ולא הספקנו.

אין לזה נחמה.

יש רק דבר אחד לקחת,....שזכינו לביחד

ושנשאל עצמנו מה היה מבקש אילו היה כאן,איך היה רוצה שנחייה את החיים בלעדיו?

היי חזקה,הוא איתך.

את נושאת  אותו תמיד.