כמה נפלאה האהבה





אי שם באי בודד התגוררו הרגשות. שמחה, עצב, ידע, גאווה ואהבה. יום אחד הגיע המידע שהאי עומד לשקוע.

כל הרגשות בנו סירות ועזבו את האי. האהבה נשארה היחידה באי. כשהחל האי לשקוע, החליטה לבקש עזרה. פנתה לעושר:

"האם יכול אתה לקחתני בסירתך?"

"לא, אינני יכול" ענה העושר. "יש כסף וזהב רב בסירה ואין מקום עבורך".

ביקשה האהבה מהגאווה שחלפה במקום עם סירה יפהפייה. "גאווה בבקשה עזרי לי"

"לא יכולה" ענתה. "הרי רטובה את ויכולה כך להזיק לסירתי.

ביקשה האהבה מהעצב. אמר לה העצב: "איני יכול לעזור לך מאחר שאני כל כך עצוב שעליי להיות לבד".

ביקשה האהבה מהשמחה אך הוא היה כל כך שמחה שלא שמעה את האהבה זועקת לעזרה.

לפתע נשמע קול: "בואי אהבה, אני אקח אותך" היה זה ישיש. האהבה הרגישה כל כך מבורכת ומאושרת ששכחה אפילו לשאול

לשמו. כשהגיעו ליבשה הלך הישיש לדרכו. הבינה האהבה מה גודל חובה לישיש ושאלה את הידע מי זה הישיש שעזר לה.

ענה הידע: "היה זה הזמן".

"הזמן?" שאלה האהבה. "אך מדוע הזמן עזר לי?" הידע חייך בחוכמתו העמוקה וענה: "בגלל שרק הזמן מסוגל להבין עד כמה

נפלאה האהבה".