מי-אני? הרהורים והשגות
יחסים בינאישיים, יחסים בין המינים, החברה בהיבט עכשווי, אידיאולוגיה ואידיאליזציה, כתיבה יצירתית.
פוסטים פופולאריים
-
עיסקה טובה
8/4/08 | 174 צפיות
פוסטים אחרונים
- עיסקה טובה 8/4/08
עיסקה טובה
| מן הידועות והמפורסמות הוא כי הגברים חוששים מהתחייבות ואילו הנשים, מחפשות אותה, ולעיתים בהתמדה הגובלת בייאוש.והיום, כאשר אצל רבים ורבות בגילאים המועמדים באופן טבעי לבוא בעול הנישואין, גיל הנישואין הולך ומתרחק, ומצד שני, מספרי הגירושין הולכים ונערמים בצורה מעוררת בהלה במשרד הפנים, היה מעניין לבחון כמה היבטים. זה שהגבר הסטנדרטי סובל מפוביה כמעט מולדת מלהיכנס למחויבות, קל וחומר כשזה כרוך בגושפנקא של הרשויות, אין צורך להקדיש לכך מילים, זו תופעה ידועה מיני אז ועדות מובהקת לכך הן מסיבות הרווקים המפורסמות, שמהוות, בעצם, תהליך של שבעה מקוצר על ימות רווקותו המאושרים, לטובת חיי הכלא הנוראים שהוא הולך להכניס עצמו אליהם, וכל זאת אף מבלי לגלות התנגדות סבירה. זה שהנשים, מצידן, עשו כל מה שרק היה באפשרותן, והרבה מעבר לכך, על מנת להצליח ולהביא את הגבר לידי אותה החלטה "אומללה", גם על כך ישנן עובדות היסטוריות רבות שנים. ומתמיהה התופעה החדשה שמרימה גבה והיא, המודה העכשווית לערוך מסיבת רווקות לכלה היעודה. אבל, אולי כאן, לעומת מסיבת הרווקים, הבנות החוגגות עורכות מסיבת אבל, אבל לעצמן, על כך שעוד אחת מתוכן מניחה אותן מפגרות מאחור. אבל מה קורה שם לאחר מכן? כאן הכול מתחיל להתבלבל ולהסתבך.מי לא שמע את הטיעונים של גברים נשואים, השבים וחוזרים על עצמם, על כך שזו שנישאו לה, שינתה את דמותה ללא הכר לאחר מעשה? אז אולי קיימים מרווחי זמן בין כאלה שטוענים כי זה קרה ממש למחרתו של הטקס, ובין מה שסביר להניח שקרה במציאות (כיוון שאז הם עדיין היו עסוקים בספירת הצ'קים), אבל הכוונה ברורה. אותה אחת שהצליחה בשל קסמיה (הרי אם לא הייתה מקסימה, אין להניח שהוא היה נופל בפח), להביאו לוותר על הדבר החשוב לו מכול בחייו – עצמאותו, ראו אותה, איך היא התנהגה אז ואיך היא מתנהגת עכשיו. בערך כמו שמתנהגים כל אותם מקדמי וחברות המכירות עד שהצ'ק מונח בכיסם, ולך חפש אותם אחרי זה בטענה שהמוצר התגלה כפגום. יום ולילה. ובמה זה בא לביטוי בכל אותם סיפורי אימה? פתאום היא מתחילה לחלק הוראות, פתאום אמא שלה הופכת להיות המוציאה והמביאה על פיה יישק דבר, פתאום, כן פתאום, מתחילים לה כל מיני מחושים שלפני כן הוא לא נתקל בהם. כאבי ראש, כאבי בטן, עייפות נוראה, ועוד כל מיני חולאים שהמוח היצירתי הנשי יודע להמציא.ואותו גבר, שבאותה מסיבת רווקים, וויתר על החופש שלו לחפש מישהי אחרת במידה והנוכחית לא תמלא את ציפיותיו, הלך עליו, חד וחלק. נכון שיש כאלה שלא מחכים מעבר לשבוע (יצא לי לשמוע גם על אלה שלא חיכו יום), ובועטים במה שנשבעו עליו. טוב, חסרים כאלה שמילה שלהם לא שווה את הנייר שהיא כתובה עליה? נניח אותם כרגע בצד. ואם זה מה שמתחיל לקרות זמן קצר, יותר או פחות, לאחר החתונה, שומו שמיים מה קורה כשנולד יורש העצר הראשון. כל עוד "היינו" בהיריון, הוא ניסה בכל מאודו להקל עליה, ללכת לקראתה, להבין את גחמותיה, לנסות להעביר לה את הזמן בכמה שיותר בנעימים, כי זה לא פשוט שמישהי במשקל של שק מלט מעמיסה על עצמה, ועוד בבטן, משקל שלעיתים עולה על שליש ממשקלה. תאר לעצמך, אתה הגבר, שמשקלך לרוב גבוה מזה של שק מלט, מחזיק יום ולילה על בטנך משהו כמו משלוח שבועי מהסופר. כבר טענו רבות שהאישה חסרה בכושר הפשטה וראייה למרחוק, כי אם הגבר היה אמור להיות זה שמביא בגופו את הצאצאים לעולם, הוא לבטח היה מחזיק את ההיריון על שכמו, או על גבו.אבל המצב הוא כפי שהוא, ולכן הוא, לרוב (אנחנו מדברים רק על גברים עם לב), סובל בשקט את ייסורי ההיריון ומצפה ליום הגדול שמי ששם בפנים ייצא כבר לאוויר העולם ויחדל להציק לזאת שאיתו.והיום הגדול מגיע, ונניח, לצורך העניין, שהלידה עברה בצורה סבירה, ואין משקעים רבים מידיי ליולדת בעטיה. והאמא המאושרת והאבא המאושר שבים לקן המשפחתי ביחד עם הגוזל, מאושרים עד הגג. אהה! אז מה קורה כאן לכל הרוחות? כשלפתע פתאום העניינים מתחילים לצאת משליטה, ו.... אותו גבר שהתנהג כל כך יפה בכל תקופת ההיריון מתחיל להרגיש שהוא בסה"כ עוזר-בית, אומנת, וכר חבטות לקיטורים של אהבת חייו על כך שאין לה כוח לעמוד עוד דקה על הרגליים, שהיא עייפה מוות, שהיא סחוטה עד דק, שהיא...... סקס? נפלת על הראש? מהיכן הבאת בכלל את המילה הזאת? וככה זה מתגלגל. יש מקרים שזה עובר לאחר שהצאצא לומד לישון כבר יותר משעתיים רצוף, יש מקרים שזה הופך להרגל. מה רע לך? מה חסר לך? הבייבי שלנו ממלא את כל המקום אצלי כרגע ואתה ילד גדול ותפסיק ליילל כאילו שבת אתה בעצמך להיות עולל כמוהו. וכך עוברים הימים, והשנים, ונוספים עוד, או לא, ילדים, והתלונות הופכות לשגרתיות, על חוסר תקשורת, על אי התאמה, על כך שלא ל"ילד" הזה ציפינו (למה ציפית? הרי אנסו אותך להתחתן, לדבריך), ולא צריך להתאמץ הרבה כדי לשמוע מכל עבר את תסכולי הגבר הנשוי, על כל לוח אינטרנט מצוי, ותחת כל עץ רענן מודפס. אז אם התיאור הזה נכון עבור רבים מאותם גברים שנישאו על אפם ועל חמתם, נשאלת השאלה הקרדינאלית: מדוע רובם הסוחף של הפניות לבית המשפט לדיני משפחה ו/או לרבנות לשם השגת גירושין, בא מנשים? ועל פי סקרים סטטיסטיים זה מגיע לכ - 90% מכלל הפניות לגט? היכן ההיגיון? אותן נשים שעמלו כל כך קשה להצליח ולהביא את בחירי ליבן אל מתחת לחופה, אז, כשהוא היה מוכן לעלות בתור נער סיפון על ספינה שמפליגה מסביב לעולם, רק לא להגיע אליה, הן אלו שמבקשות כעת לצאת מהסיפור המשותף. ואותם אלה שלא צריך לחזור לאן היו מוכנים להימלט על מנת להימנע מאותם כבלים, הם אלה שרוצים להישאר בכלא. לפחות זה ההיסק הלוגי מהנתון הסטטיסטי לעיל. שאלה זו באמת מציקה לי. מה מביא להיפוך הכול כל בולט לאחר תקופת זמן, סבירה יותר או פחות, בין המינים, לתפוס עמדות הפוכות לאילו שהיו להם בתחילת דרכם המשותפת? ולא ניכנס כרגע לכל אותן טענות (נכונות במקרים רבים), של כעס על מה שקורה מבחינתם של הגברים כשהגט נמצא כבר בידיה של האישה, זה נושא לפרק שלם נפרד. השאלה עליה חיפשתי כעת תשובה היא, מדוע אותה עסקה שנעשתה בעת הכניסה לחיי הנישואין נראתה ונראית לכל גבר כמעט, כמשהו שהוא באופן בלעדי לטובת האישה, כי מי מהם צריך את כל הבוג'ראס הזה?הרי רק נשים רוצות מחויבות, רק נשים הן מונוגמיות, רק נשים מחפשות עם מי לקנן וללדת את צאצאיהן, רק נשים רוצות מפרנס בטוח להן ולצאצאיהן, אז מה קרה שם בשם כל הקדושים? ראינו כי התלונות בקרב אותם גברים אומללים שלא הצליחו להישמר ולהישאר ברווקותם, מתגברות עוד יותר אחרי הנישואין, ואילו הנשים – הן הרי הצליחו בעצם להשיג את כל מה שכל חייהן פיללו לו. (הרשימה לעיל), אז ההיגיון אומר שבתוך 100% פניות לגירושין יהיו לפחות 50% גברים, והנה ההפתעה בעיצומה, בערך 10% בלבד מביניהם מנסים לפרוץ את הכלא הנורא ולברוח ממנו, בעוד 90% מביניהם מעוניינים, ולא יעזור בית דין, מעוניינים להישאר בו! יש למישהו כאן פתרונים? |
תגובות אחרונות
אין רשומות לתצוגה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה